המחאה החברתית שהכתה גלים הקיץ בישראל ממשיכה להיות על סדר היום הציבורי שם. המחאה הזו אינה דומה בכל המקומות, אך המיאוס מריכוזיות ההון, תאוות הבצע הבלתי-מרוסנת והרצון הגדול לשינוי חברתי, מתרחש באופן נרחב: בניו-יורק, מדריד, רומא, פריז… וכן, המחאה חיה ובועטת גם בלונדון, אם כי לא ברור עוד כמה זמן היא תימשך.
עם כתיבת שורות אלה, פזורים למעלה מ-200 אוהלים למרגלות קתדרלת סנט פול, בלב איזור מסחרי ותיירותי, קרוב לבורסה ולמוסדות פיננסיים חשובים בסיטי. למחאת האוהלים הקרויה, אוקיופיי לונדון, יש אתר נוסף שנפתח בפינסברי סקוור, שם פזורים מספר אוהלים על הדשא. בסנט פול המפגינים מצויידים במטבח שמגיש להם ארוחות בחינם, עמדת תה, ספרייה, שירותים ניידים, אוניברסיטה – אוהל רחב-ידיים, שבו מתקיימות הרצאות באופן שוטף, פינת מיחזור, ואפילו מאהל למוזיקה עם פסנתר. הוקם אפילו עיתון דפוס בשם האוקיופייד טיימס. הכול מרוכז על ידי מתנדבים, מתנהל באופן דמוקרטי ומסודר בצורה מרשימה. המפגינים שומרים על אופטימיות, אך עתידם לוט בערפל.
שבועיים לתוך המחאה, בבוקר שבת מנומנם, רובם עדיין ישנים. מבין משכימי הקום, במאהל המוזיקה, אני מוצאת את פלורנס בקסטר, אישה חייכנית שנראית קצת עייפה. יש לה כובע צמר שחור ומבחר גדול של סיכות, המעטרות את דש מעילה. היא שמחה לגלות שאני מישראל. עקבתי אחרי מה שקרה בישראל הקיץ, היא אומרת בהתלהבות, זה היה מרשים. אנשים שם רוצים שיתמקדו בחברה, ולא רק בביטחון. אנשים מתעוררים ומגלים שאין להם כלום, לא נשאר שום דבר ממה שהם מנסים לבנות… לאנשים נמאס בכל העולם. זו תנועה עולמית. כולנו ביחד בעניין הזה.
בקסטר, אקטיביסטית ותיקה, מסבירה שיש חשיבות למשך הישארותם באוהלים. בחדשות הם מנסים לעבור לדבר הבא, אבל אם אנחנו נשארים כאן אז אין להם ברירה, חייבים להתייחס. בגלל זה אנחנו לא מוכנים לזוז. לא באלימות, פשוט להביע את קולנו.
באותו סוף שבוע מתקיים לוח אירועים צפוף, הכולל הרצאות שוטפות באוהל האוניברסיטה, סיור משפחות וילדים באתר האוהלים, טיול אופניים בעקבות המרכזים הפיננסיים של לונדון וכן אירוע בשם דרשה על המדרגות, הכולל נאומים מנציגים של כל הדתות והאמונות ברוח של אהבה, שלום ואחווה. מבין הנואמים השתתף גם נציג מהקהילה היהודית, הרב ג’פרי ניומן. זו אינה הפעם הראשונה שנציגים יהודים נכחו במקום. במהלך חג הסוכות אף הוקמה סוכה בשטח המחאה.
יותר מסודר, יותר משעמם
גם נמרוד קמר (28), עיתונאי ועובד בקשת המתגורר בדלסטון, השתתף במחאה. קמר מספר כי הוא בילה שני לילות באוהל בסנט פול מתוך הזדהות עם המאבק, ואפילו טס לארץ במיוחד על מנת להשתתף בצעדת המיליון, שנערכה הקיץ בתל-אביב. בישראל אלה החברים שלי שמובילים את המאבק, הוא אומר. רגב קונטס ודפני ליף הם מחבריי הטובים ואני מאוד אוהב את חוש האופנה של סתיו שפיר… אבל האווירה בסנט פול היא הרבה פחות רומנטית מאשר בתל-אביב. יש הרבה הגבלות, כולם בסדר עם כולם, אין כסאחים, חיכוכים ומחנות בין אנשים. אין אינטריגות, הכול רגוע. בתל-אביב זה היה מיוזע, פה כולם עטופים בשמיכות. המאהל פה הוא יותר דמוקרטי, יותר מסודר וגם יותר משעמם. קמר לא פגש ישראלים אחרים שהשתתפו במאבק בלונדון, ומספר שחברים שהגיעו לביקור מישראל, העדיפו לבקר בטייט מודרן מאשר לבוא לתמוך במאבק, למרות שהיו מאוד מעורבים בו בארץ.
בעוד שהמחאה בישראל מאופיינת על ידי העיסוק התקשורתי באישיות של מוביליה, ואוקיופיי וול-סטריט בניו-יורק נהנית מתמיכתם של אמנים וסלבריטאים רבים, כמו מייקל מור, סוזן סרנדון וראסל סימונס, נראה כי למחאה בלונדון אין הרבה דמויות בולטות, שאליהן מופנית תשומת לב תקשורתית. מלבד נאומו של מייסד וויקיליקס השנוי במחלוקת, ג’וליאן אסאנג’, ומהשמועה כי האמן, בנקסי, יצר את הפסל של משחק המונופול שמוצב ברחבת האוהלים, האמן המוכר היחיד שהגיע לסנט פול היה המוזיקאי, טום יורק, שרצה לבדוק את הוייב של המחאה.
בכירי הכנסייה התפטרו
מפגיני אוקיופיי לונדון להוטים להישאר, ועד כה נראה שעקשנותם נושאת פרי. הקורפוריישן אוף לונדון, הגוף שמנהל את העיר וכן כנסיית סנט פול, חזרו בהם מהחלטתם לנקוט בצעדים משפטיים על מנת להוציא את המפגינים מהשטח בכוח, והאוהלים אמורים להישאר עד סוף השנה האזרחית. כזכור, המשבר בין המפגינים לבין כנסיית סנט פול הגיע לשיאו כשהכנסייה הצטרפה למהלך המשפטי של הקורפוריישן. בשבוע השני של המחאה כנסיית סנט פול סגרה את שעריה הכבדים למבקרים בעקבות מחאת האוהלים, ועשתה זאת בגלל הסכנה, לטענתה, לביטחון ולבריאות הציבור שיש בפריסת האוהלים בשטח.
המפגינים מצדם סרבו להתקפל, במקום זאת הזיזו את האוהלים שהיוו מטרד, וסנט פול נפתחה מחדש. אך מיד עם הפתיחה, הכנסייה יצאה בהצהרה שתתמוך בפינוי המפגינים, דבר שעורר מחלוקת וביקורת, גם בקרב שורותיה. שני בכירים מכנסיית סנט פול הגישו את התפטרותם ולאחר מכן גם דיקן הכנסייה, גראהם נואלס. הם טענו שאינם יכולים להיות חלק מפינוי בכוח אנשים שמפגינים נגד אי-צדק באופן לא אלים. ההערכה היא כי אין עניין בגילויי אלימות נוספים אחרי הקיץ האחרון ברחובות לונדון, וכן כי מזג האוויר הוא שיכריע את המפגינים, אך ימים יגידו באיזה אופן מחאה זו תסתיים.
