לפני המון שנים הייתי בקאן שבצרפת, לקחתי 100 אירו ואמרתי לעצמי – אני מגביל את הסיפור של הבילוי הזה למאה האלה וזהו. במשך שעתיים וחצי חיכיתי שהסיוט הזה כבר יגמר. שעמום טוטאלי. לידי ישבה צרפתייה קשישה עם מבט מזוגג על העיניים והימרה בעשרות אלפי אירו. גם היא נראתה משועממת לגמרי.
לאס וגאס היא בור ענק של רעש צלצולים ואנשים עם מבטים מזוגגים על העיניים. כולם מנסים להרוויח משהו, כולם תקועים מול המכונות והרולטות הללו, כאילו משם תבוא הבשורה והיא לא מגיעה. והכול כל כך גדול ודוחה. אפילו את מגדל אייפל הם הצליחו להפוך לפלסטיק מגעיל. את ההעתק של פסל דוד הם הכניסו לשדרת חנויות ואני משוכנע שיש לא מעט אמריקאים שמשוכנעים שזה המקור. בכל זאת, זוהי אמריקה אחרי בוש וכולם מספיק מטומטמים.
אני מסתובב בלובי, שהוא בעצם לא לובי אלא גוש ענק של משחקי מזל, ורואה את כל ההמונים מנסים למצוא מכונת כסף פנויה ושואל את עצמי – האם יכול להיות שזה מה שהתכוון אלוהים כשברא את העולם. אני יודע שאני קצת נסחף אבל החוויה הלאס וגאסית לא עושה לי ממש טוב. איך יכול להיות שככה אנשים מבלים? הרי כולם יודעים שהקזינו בסופו של יום מנצח את המהמר הפשוט, אז מה הם מחפשים כאן בשתיים בלילה ולמה אני לא מצליח להירדם?
אני מנסה לחפש את הקבלה בכדי לדווח על תקלת אינטרנט בחדר, אבל אי אפשר למצוא את הקבלה, כי בנו במקומה רולטה ענקית. סליחה, מרוב גועל מלאס וגאס שכחתי לספר למה אני כאן. אני כאן כי עשרת אלפים מיילים מפה, במקום קטן ונידח במזרח התיכון ששמו לאס ישראל קרתה לפני שמונה שנים תאונה מחרידה, אסון גדול ששמו אסון ורסאי. באמצע חתונה נפלה הרצפה, עשרות אנשים נהרגו ונפצעו בגלל מחדל הנדסי פלילי. שמונה שנים אחרי, ואף אחד מהנפגעים עוד לא קיבל שקל מהמדינה, ואנחנו עורכים כתבה על הסיפור הנוראי הזה שיש לו גם קשר ללאס וגאס. קשר עליו אני לא יכול כעת להרחיב.
הגעתי לכאן ליומיים, שזה אומר ג’ט-לג הרסני לכל השבוע הבא. אני כבר באמת לא יודע מה השעה ואיפה ולמה מתחשק לי ארוחת בוקר בשמונה בערב. אני פותח את האינטרנט ומתברר שעשרת אלפים מייל מכאן, אבו מאזן מחליט לפרוש ולהשאיר אותנו לבד עם ביבי, ליברמן ושאר ירקות. אין בי שום חיבה יתרה לאבו מאזן. אני רק תוהה מי יגיע עכשיו להיות זה שאין בצד השני עם מי לדבר.
אני באמת לא מצליח להירדם ומחליט בכל זאת לגשת לאחת המכונות המצלצלות שעומדות מולי בשירותים. כן, גם בשירותים הם שמו מכונות למקרה שנתגעגע. אני מכניס דולר ופתאום נשמעת מוזיקה נורא חזקה וכל המכונה מתחילה להשתולל. מתקרבים אלי אנשים נרגשים ומתחילים להסביר לי שזכיתי בהמון כסף. מהצד השני של הסיפור, מתקרב אלי איש ביטחון גדול ואומר שאם עוד פעם אחת אכניס שטרות לא אמריקאים הוא יקרא למשטרה. לך תסביר לו שזה היה בטעות, ה-20 שקל שדחפתי. לך תסביר לאמריקאים שמתגודדים סביבי שהמכונה לא שרה לי אלא נגדי, לך תסביר לי איפה המעלית ולמה הזיזו אותה עוד פעם והכניסו רולטה גם במקומה. אני רוצה הביתה.
