הפתיחה של פסטיבל הקולנוע היהודי בבריטניה ביום חמישי בשבוע שעבר הייתה מנומנמת – קראו בהמשך את ביקורתו של שאול צדקא והמלצתו על סרטים אחרים בפסטיבל. אבל צפויות לנו עוד כמה הקרנות של סרטים עטורי שבחים בלונדון מתעשיית הקולנוע הישראלית.
אחד מהם הוא ״תל אביב על האש״ (Tel Aviv on Fire). זו קומדיה המספרת על סלאם, עוזר הפקה זוטר בצילומי אופרת סבון ברמאללה. שקר שסלאם מספר לאסי, קצין בכיר בצה”ל, מוביל לקידומו הפתאומי לתפקיד תסריטאי מן השורה. אבל לסלאם יש בעיה ״קטנה״ – הוא לא יודע לכתוב. אז כדי שלא יפטרו אותו, הוא כורת ברית חשאית עם אסי, שכותב במקומו את הסצנות. בתמורה, סלאם מספק לחומוס פלסטיני משובח ומבטיח לסיים את הסדרה בחתונה ולא בפצצה.
מתי ואיפה: יום א׳, 18 בנובמבר, 2018. 13:30. בקולנוע ״פיניקס״ בלונדון (באיסט פינצ׳לי). פרטים מלאים כאן.
סרט אחר הוא ״מתנחלת״ (Unsettling) של הבמאית והיוצרת איריס זכי, שהתגוררה ולמדה שנים בלונדון. בסרט, איריס נוחתת בלב ההתנחלות תקוע כדי לנסות ולשוחח עם האנשים שגרים בעבר השני של הקו הירוק. מחוץ למכולת של היישוב, מתחת לעץ, היא מציבה שלוש מצלמות, שולחן ושני כסאות, וממתינה לדבר עם המקומיים. החשש מ״המתנחלת החדשה״ ומהמצלמות מותיר בתחילה את איריס בעיקר לבדה. אך אט-אט, על הכיסא שמולה מתיישבים מתנחלים מרקעים שונים לשיחות כנות, מפתיעות ולעיתים משעשעות, המספקות מבט רענן על המציאות הישראלית. בסיום ההקרנה, זכי תישאר לדיון על הקהל.
מתי ואיפה: יום ד׳, 21 בנובמבר, 2018. 21:00. בקולנוע ״פיניקס״ בלונדון (באיסט פינצ׳לי). פרטים מלאים כאן.
מעוניינים לצפות בסרטים האלה בחינם? לעלונדון יש בשבילכם זוג כרטיסים לכל אחד מהסרטים הנ״ל. איך מקבלים את הכרטיסים? אם אתם רשומים לניוזלטר של עלונדון – רשמו בתגובות למטה את הסרט שתרצו לראות ולמה. אם אתם לא רשומים לניוזלטר של עלונדון – הירשמו כאן והוסיפו בשורה המתאימה את הבחירות והסיבות שלכם.
לסרט ״תל אביב על האש״ – התחרות מסתיימת היום (יום שבת בשעה 21:00)!
לסרט ״מתנחלת״ – התחרות מסתיימת ביום שני הקרוב (19 בנובמבר, 2018) ב-20:00.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
פתיחה חלשה אבל ההמשך מסקרן // שאול צדקא
כאשר מנחת האירוע היא החלק המוצלח של הערב ניתן להגיע למסקנה: סרט הפתיחה היה גרוע. כך אפשר לסכם במשפט אחד את מה שהתרחש בשבוע שעבר סאות׳בנק, שבו נפתח פסטיבל הסרטים היהודי השנתי בבריטניה. השדרנית, ונסה פלץ, הצליחה לשעשע את הנוכחים בהומור יהודי אופייני, עם השאלה ״מה נחשב לסרט יהודי?״. אחר כך, הוקרן הסרט הישראלי ״אשה עובדת״, שהותיר אותי מנומנם לאורך 93 דקות, במהלכן ציפיתי לשווא להתפתחות כלשהי.
מדוע טרחו מארגני הפסטיבל לפתוח אותו דווקא בסיפור רדוד, חסר חוט שדרה ובינוני ברמתו? כנראה משום שהוא עוסק בהטרדה מינית ובעידן me too זה מהווה גימיק. וחבל, כי אם רצו לפרגן לקולנוע הישראלי יכלו לבחור אולי ביצירות יותר משכנעות, כמו ״העדות״ או ״פוקסטרוט״, שהוקרנו השנה בפסטיבל ״סרט״ הישראלי בלונדון. ואם בהקרנות בכורה עסקינן, הרי שיכלו ללכת על ״אין בתולות בקריה״ או ״מסתור״, המספר בקורותיה של סוכנת מוסד, החוזרת לשירות כדי לפקד על משימה חשובה במינכן. לחילופין, ניתן היה לעשות בחירה נועזת יותר כמו הסרט ״בודפשט בשחור״, המשחזר את 1936 – השנה בה הפכה הונגריה למדינה פאשיסטית, וחוקר את מותה המסתורי של יהודייה מקומית. במקביל, באותה מידה עדיף היה להקרין את ״זכרון מלחמה״ הצרפתי, על פי ספרה של מרגריט דוראס. והרשימה ארוכה…
מחווה מיוחדת לסופר האמריקאי פיליפ רות׳
מעניין עוד יותר מסרט הפתיחה (לכבודו הגיעה השחקנית המובילה והחביבה לירון בן שלוש), היה הסרט הבריטי הקצר ״100 פנים״ ובו הבמאי בנג׳מין טיל מביא לפנינו את פניהם של 100 יהודים שנולדו בין 1918 ועד היום. לכל יהודי ניתנו כמה שניות בהן הוא או היא אמרו דבר מה על היותם יהודים. חלקם אפילו שרו או ניגנו על כלי מוזיקלי. הפנים הראשונות היו שייכות לילדה בת שנה וממנו התקדם הסרטון, שנה אחר שנה, אל עבר מי שהגיעה לגיל 100 וכלל כמה ידוענים בריטים וגם ניצולי שואה או ״קריסטלנאכט״, ש-80׳ שנה להתרחשותו צוינו בשבוע האחרון בקהילה.
הפסטיבל צריך לקבל מחמאה על המחווה המיוחדת שהוא מביע לסופר האמריקאי פיליפ רות, שהלך מאיתנו השנה, והוא כולל שני סרטים המבוססים על שתי יצירות המופת שלו והלא הן: ״מה מעיק על פורטנוי״ (1972) ו״היה שלום, קולומבוס״ (1969). בהחלט מומלץ, למרות כל השנים שחלפו ובעיקר לאלה שלא קראו את הספרים. אבל מה שיכול להיחשב כאחד מהסרטים המוצלחים ביותר ביבול היהודי של השנה. שמו ״המתורגמן״ והוא מגיע מאוסטריה. מה קורה כאשר ניצול שואה מסלובקיה מגיע לווינה כדי להתנקש בחייו של מפקד הגסטאפו, שהיה אחראי לרצח הוריו בזמן המלחמה? הוא נוקש על דלתו ונפגש עם בנו. את היתר אשאיר לדמיונם של הקוראים, כדי שלא לקלקל את הנאתם. רק אומר שמדובר בעלילה מרה-מתוקה, בה השניים יוצאים למסע טראומטי אל תוך העבר, אך אין הוא נעדר הבלחות אירוניות, המגיעות בסופו של דבר לטוויסט דרמטי.
