הגבול שבין אמנות לבין עיצוב נמתח ומאפשר לנו מצד אחד להתייחס אל המוצגים כאל אובייקטים בעלי ערך אמנותי, ומצד שני כאל כלים לשימוש ביתי יומיומי – למרות שקשה לדמיין מישהו שבאמת ירצה להרתיח מים בקומקום הנראה כגולגולת של חזיר.
האמנים הצעירים, שיצרו את הכלים המוצגים, מנסים להעביר את תחושותיהם כלפי אגדות הילדים באמצעות החומרים מהם בחרו לבנות את הכלים ומההסברים
המלווים אותם.
התערוכה מחולקת לשלושה חללים: הראשון, שדרכו נכנסים, הוא יער מכושף ובו נמצאת, בין היתר, מלתחה המקורה על ידי עלי עץ התאנה הנראים ככנפי מלאך.
משם עוברים דרך חלל נוצץ המוקדש לרהיטים המצויים בטירה, ובו כמובן מראה, מראה שעל הקיר משלגיה ושבעת הגמדים. לבסוף מגיעים אל עולם הפחדים והמוות, ובו פריטים הזויים, כמו: כריות מצמררות המדמות פטריות עשן גרעיניות. לקראת היציאה מלווה אותנו נברשת שמיימית המורכבת מדמויות מוקטנות של בני אדם.
אוצרי התערוכה טרחו להבליט, עוד בטרם נכנסים אליה, שאת רוב המוצגים ייצרו מעצבים הולנדיים צעירים. האם הם מרמזים בכך על הקשר שבין דמיונם המפותח של אמנים לבין הסם החוקי שהולנד כה מזוהה עימו? ואולי יש בכך רמיזה לשמועות לא מאומתות שנפוצו על כותבי האגדות, כמו זאת על לואיס קרול, שנעזר בחומרים מעוררי הזיות כשכתב את ‘הרפתקאות אליס בארץ הפלאות’.
בכל אופן, השהייה בתערוכה קצרה אך אפקטיבית, וגורמת להרהר עלינו, בני התמותה, ועל האגדות והמיתולוגיות הנצחיות עליהן גדלנו והמחברות בינינו ובין הדורות, וכיצד בכל דור מפרשים אחרת את אותה האגדה.
את התערוכה משלים אתר אינטרנט אינטראקטיבי בו ניתנת, לכל דורש, ההזדמנות לחבר אגדה משלו. באמצעות בחירת המילים והציורים אותם רוצים להוסיף, באופן ידידותי למדי למשתמש.
כל אחד מוזמן להתחיל אגדה, לפרסמה ולתת לאחרים אפשרות להשלים אותה לסיפור אחד ארוך חדש – מי יודע, אולי משם תצא האגדה ההזויה הבאה?
