בשנת 79 לספירה התפרץ הר הגעש וזוב בדרום איטליה וקבר תחתיו את העיר, פומפיי, על יותר מ-20,000 תושביה. רבים מן הנספים היו אנשי חוג הסילון הרומאי, עשירים ואצילים שירדו באופן קבע לווילות ולטירות של העיר האקזוטית עם נשיהם המצודדות, טפם, משרתיהם הנאמנים, ומרתפי היין הבוהקים. הלבה הלוחכת קטעה איפוא, משתה דולצ’ה ויטה ארוך ומתמשך בפומפיי, וכאשר 1600 שנים לאחר מכן חשפו ארכיאולוגים את שרידי העיר ההרוסה, הפכה הטרגדיה לשם נרדף לחיי שעשועים והוללות בלי חשבון – ימי פומפיי האחרונים.
אבל עכשיו אנחנו נמצאים דווקא בצומת אפשרית של ימי פומפי הראשונים. פומפי ולא פומפיי, יחי ההבדל הגדול. לא עיר הקייט והכיף הרומאית, כי אם קבוצת הכדורגל פורטסמות’ מעיר הנמל האנגלית הדרומית, שאיש לא משוכנע כיצד קיבלה את כינוייה פומפי (כנראה עש הגנרל הרומאי פומפי הגדול, שחבר בזמנו ליוליוס קיסר, אבל לבטח ללא כל זיקה לחיי הזימה, השיכר והגעש בשפיץ של המגף). בחודש הראשון של עונת 2007/2006 בפרמיירליג, היא עשתה יותר כותרות מטוני בלייר וז’וזה מוריניו ביחד.
אז מה אתם רוצים קודם, את החדשות הטובות או את הרעות? כן, זו למעשה הבעיה. פורטסמות’ פוטבול קלאב יכולה הייתה בתחילת ספטמבר להשתזף לה תחת קרני השמש היוקדת של התהילה. פתיחת הפרמיירליג הטובה ביותר בתולדות המועדון הביאה את פומפי למקום השני בטבלה, עם 7 נקודות מתוך 9, והפרש שערים 0-7 שמקפל בתוכו את העובדה שפורטסמות’ נותרה הקבוצה היחידה בליגה הבכירה שלא ספגה שער אחרי 270 דקות.
עבור קבוצה שספגה אשתקד 62 שערים, נחלה 20 הפסדים וניצלה מירידה רק במחזור האחרון זהו מהפך עצום והישג לא מבוטל, סוג של סיפור סינדרלה בהתהוות. פורטסמות’ מסוגלת אולי לחייך, אבל לא יכולה עדיין להרשות לעצמה לחגוג, לבטח לא לחלוץ פקקי שמפניה. זאת משום שהר געש פעיל אחד מאיים להטביע את הישגיה ולהפוך את מסיבת הפתיחה למסע הלוויה. לוולקאנו הזה קוראים פרשיית ההימורים, או שערוריית הארי רדנאפ, תלוי בתוצאות החקירה של ההתאחדות לכדורגל.
רדנאפ הוא המנג’ר של פומפי. הוא העלה אותה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה לפני 3 עונות, והיה לאליל ההמונים. אלא שבנובמבר 2004 הסתכסך המנג’ר האנגלי עם בעל הבית בפראטון פארק, מילאן מנדריץ’, והגיב בצעד שיהודה איש קריות היה מגנה אותו: עזיבת פורטסמות’ לטובת משרת הניהול אצל השכנה סאות’המפטון. במושגים כדורגלניים של דרום אנגליה, זו הייתה בגידה שדינה עמוד תלייה. ההערכה הייתה שהסיכויים של אוסמה בן לאדן להתמנות למנכל פומפי, טובים מאלו של רדנאפ לדרוך אפילו בקניון הסמוך לאיצטדיון.
אבל דרכי הכדורגל מוזרות אפילו מדרכי האל. בדצמבר 2005, שנה בלבד לאחר הנטישה והיריקה בפרצוף האוהדים, פוטר המאמן הצרפתי אלן פרין, ועור פיל רדנאפ התנער לחלוטין ממעשהו הקודם, התעלם מכך שההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, ועשה את המסלול ההפוך: מסאות’המפטון לפורטסמות’. הכול יכול היה להיות דרמטי, ביזארי ואמוציונלי (הפגנות אוהדים) אך להישאר בתחומי הסנסציה בלבד, אלמלא חלפו שבועיים מאז פיטורי פרין ועד מינוי רדנאפ, וב-14 הימים הללו התברר בדיעבד הוצף השוק בהימורים על חזרת המנג’ר הבוגד למכורתו.
סוכנויות ההימורים דיווחו על התנפלות יוצאת דופן בהימור על רדנאפ. הן שילמו לזוכים המאושרים טבין ותקילין, אבל חשדו בהונאה ורמזו בזהירות על אפשרות שמאן דהו החליט מראש לעשות קופה בעזרת שורת מהלכים (פיטורין ומינויים). ההתאחדות האנגלית קיבלה תלונה רשמית, ובעזרת המשטרה פתחה בחקירה.
וכך, בסמוך לאור המסמא של הניצחונות של פומפי על בלקבורן (0-3) ומידלסברו (0-4), קדרו לפתע שמי פראטון פארק, ועננה כבדה של דיווחים על ממצאי החוקרים, החלה מרחפת מעל לטריבונות ולמשרדים. ובאנגליה, כמו באנגליה (ובישראל), הצהובים שבמרננים כבר החלו מחשבים את קיצו של רדנאפ לאחור. החקירה עלולה להפליל את רדנאפ, ואז Harry יעזוב In a hurry. וכשהחרב הזו מתהפכת, למי יש זמן וחשק להתרפק על תמונת הטבלה הכמעט סוריאליסטית, בה מעל המותניים שלה רואה פורטסמות’ רק את מנצ’סטר יונייטד.
אז זהו, שלא בטוח שכולם ממש יצטערו אם הארי יפגוש את (עורכת הדין) סאלי. דמעות תנין עשויות להיות שם, אבל אם להאמין לתקשורת הישראלית, גם כריש אחד גדול אברם גרנט. כן, הרבה עיתונאים בישראל, וכמעט כל הטוקבקיסטים שמצאו לנכון להגיב על הניוז באתרי האינטרנט בעברית, משוכנעים שמדובר בקונספירציה כחול-לבן שהולכת ככה: אלכסנדר גיידמאק, הבעלים הישראלי-צרפתי-בריטי של פומפי, מינה את גרנט למנהל טכני בפורטסמות’, כדי להקפיץ אותו בבוא העת לכסא המנג’ר. והנה, בעוד הם ממתינים להזדמנות נוחה לפוטש, החלה המהפכה לקרום עור וגידים מעצמה. רדנאפ אפילו סייע להזין את תיאוריית הקשר, כאשר בראיון לערוץ הספורט הוא סיפר שאיש לא התייעץ עימו באשר לשירותיו של גרנט, ואף דאג להבהיר ולהדגיש שכל ההחלטות המקצועיות הן בבלעדיותו.
וכך הגיעה פורטסמות’ לתחילת ספטמבר 2006 כאשר איש במיוחד המנג’ר הססגוני שלה לא יודע אם לצחוק או לבכות. זה המקום בו נוהגים בדרך כלל לסיים בביטוי ימים יגידו. הפעם השאלה היא גם איזה ימים בדיוק ימי פומפי (הזאת) האחרונים? או ימי אברם הראשונים?
