ארגון הימאות הבינלאומי, ה-IMO, נוסד על ידי האום באותה שנה שבה קמה מדינת ישראל. מטרת הארגון היא לחזק ולשמר את הקשרים הנוכחיים ושיתוף הפעולה בין כל המדינות. אך למרות שישראל חברה בארגון מאז 1952, עד היום לא מכהן נציג רשמי קבוע מישראל, שייטול חלק באירועים השוטפים ובוועדות המתכנסות לאורך השנה. זאת, על אף שנושא מחלוקות ימיות אינו זר למדינת ישראל, כידוע.
מדי שנתיים מתכנסת האסיפה הכללית במטה הארגון בלונדון, המשקיף אל בנייני הפרלמנט, ומשתתפים בה נציגים מ-170 מדינות החברות באום. לאסיפה הדו-שנתית נשלח נציג ישראלי, אך למספר ימים קצוב בלבד. האסיפה האחרונה נערכה במהלך עשרה ימים בסוף נובמבר, ונכח בה חלק מהזמן רב החובל, יגאל מאור, מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה. לאחר עזיבתו, התבקש להחליפו באופן זמני, תומר בן איבגי (30) כיועץ בלתי רשמי, אך למעשה נותר לייצג לבדו את המשלחת הישראלית.
בן איבגי נמצא בשלבי סיום תואר שני במנהל עסקים וכלכלה באוניברסיטת ווסטמינסטר, יש לו ארבע שנות ניסיון בתחום ולדבריו, הוא הישראלי הראשון שמשתתף בתכנית ההתמחות של ארגון ה-IMO, ולכן נראה הכי מתאים לתפקיד.
בן איבגי, שחשב כי עשויים להתקיים דיונים בעייתיים והחלטות התוקפות את ישראל, גילה לשמחתו ששמה של ישראל לא עלה על הפרק. השנה גם לא התקבלו החלטות גורליות; בין היתר, הוסדרו עניינים מנהלתיים הקשורים לתקציב ולתכניות אסטרטגיות, נקבעה החלטה להאיץ בממשלות העולם להילחם בפיראטים מול חופי סומליה (כן, גם במאה ה-21) והתקיימה ההצבעה על מועצת הארגון.
בכל אסיפה נבחרות 40 מדינות לכהן כחברות במועצה, וכל אחת זקוקה לתמיכתן של 78 מדינות אחרות. מבין המדינות שנבחרו לכהן בשנתיים הקרובות ניתן לציין את מצרים, מלזיה וטורקיה, אך ישראל לא הגישה את מועמדותה. גם איראן לא ניסתה להתקבל למועצה, כי ידעה שאין לה שום סיכוי. הנציג האיראני הכין נאום מודפס. ראיתי את הדף לפני כן והבנתי שזה מין נאום של ‘גם אנחנו רוצים וזה לא פייר’, מספר בן איבגי על הנאום שנישא בגנות האום. לא היה לו קשה לצפות במהלכיו של הנציג האיראני, שישב רק במרחק שני כיסאות ממנו. בשניים האחרים ישבו נציגי אירלנד ועיראק.
לחבק טורקי ולנוח
מבוכה דיפלומטית קלה מתרחשת כאשר אני מנסה לצלם את בן איבגי על רקע נציגי סוריה, איראן ועיראק, המנהלים שיחה קולחת מתחת לבמת הנואמים באולם. הנציג הסורי, כמו גם נציגי מדינות אחרות שאינן אוהדות של ישראל, קיבל הוראה מגבוה שלא ליצור קשר עם הנציגות הישראלית. הסורי (המכהן גם כנציג הליגה הערבית) מסביר בחביבות ובזהירות דיפלומטית שבן איבגי הוא אמנם אדם נחמד, אבל מטעמים מדיניים אסור שייראו אותם ביחד במקום רשמי. בטח שלא בתצלום שנלקח בתוך מטה האום.
לעומת זאת, בן איבגי מספר כי בסך הכול כולם פה חברים… האנשים שאני פוגש לא באו לכאן כדי להתנגח. אחד הנציגים שאיתם יצר יחסי ידידות הוא דווקא מטורקיה. הנציג הטורקי, אהמט גוקל, הביע דעות מעניינות בנוגע לתקרית המאווי מרמרה בשיחה פרטית, אך לא היה מוכן שדבריו יצוטטו.
מדוע לישראל אין נציג
למדינות קטנות, כמו קפריסין ומלטה, יש נציגות קבועה בארגון, והן אף חברות במועצה (כבעלות אינטרס מובן בתור איים). לעומת זאת, כפי שמוסר משרד התחבורה, גודל הצי הישראלי, שהינו בין הקטנים בעולם, אינו מצדיק נציגות ישראלית קבועה. לדברי המשרד, ישראל משתתפת בדיוני הוועדות המקצועיות באופן שוטף ושולחת לדיונים גורמים מקצועיים רלוונטיים, אך העובדה שאינה חברה במועצת הארגון אינה מצדיקה נוכחות קבועה, כפי שקורה עם מדינות אחרות.
לעומת זאת, בן איבגי טוען כי למדינות קטנות, כמו קונגו, אריתריאה וטוגו, שאינן נחשבות למעצמות ימיות, יש נציג קבוע. הוא מעריך שנציגות ישראלית קבועה עשויה להועיל לקשרי מסחר ואף לשמש כאמצעי הסברה חשוב. כדוגמה, הוא מספר כי דירקטור בכיר מיפן, קוז’י סקימיצו, התוודה בפניו כי הוא הישראלי הראשון שפגש בחייו. הרושם הראשוני שיצר בן איבגי עשוי להשפיע על השקפתו הכללית של הנציג היפני כלפי דמותה של ישראל, וחשיבות מפגשם טמונה כנראה בכך שסקימיצו עומד לכהן כמזכיר הכללי של ה-IMO למשך ארבע שנים, החל מינואר הקרוב.
מטרתה של האסיפה היא לתת מעין גושפנקא להחלטות שהתקבלו בשנתיים האחרונות. האווירה בה לא מאיימת, אפילו כלפי מדינות לא פופולאריות, כפי שהיה ניתן לראות, למשל, את הנציג האיראני מחלק בחיוך תעודות הוקרה לנציגים שונים ביום האסיפה האחרון. האסיפה הסתיימה עם חלוקת הלוז לשנה הבאה: 28 ישיבות וכנסים שכל אחד מהם נמשך בממוצע כחמישה ימים. אך לא ברור אם תהיה בהם נוכחות ישראלית.
