טייסי חלל באפריקה

מקומו של מדיום הצילום בעולם האמנות עורר סערה מאז ומתמיד, וכיום, לא ניתן לדמיין אותו מחוץ לתהליכים הרבים שהתרחשו באמנות ב-200 השנים האחרונות, מאז ההמצאה הטכנולוגית הזו. עם זאת, רק בשלושה העשורים האחרונים, החלו המוסדות המקובלים לאמנות להציג אמנים העוסקים בצילום ולתת למדיום מקום נכבד בסצנה האמנותית. The Photographers’ Gallery היא מוסד שכזה.

הגלריה מציגה תערוכות צילום ומספקת פלטפורמה לאמנים העוסקים בתחום, ובנוסף, מציעה קורסים שונים בתחום הצילום, תיאורטיים ופרקטיים, כמו גם הרצאות, שיחות אמן ופרוייקטים אליהם מוזמן הקהל הרחב. על אף מבנה גדול המימדים והקירבה לרחוב אוקספורד, מצליחה הגלריה להיחבא אל הכלים ולהישאר אנונימית לכל מי שאינו מעורה בסצנת הגלריות במרכז לונדון.

חללי הגלריה מעניינים ושווים ביקור לפחות אחת לכמה חודשים כשהתערוכות מתחלפות. בימים אלו מוצגת בגלריה, בין השאר, התחרות על שם דויטשה בורסה, המתקיימת זו הפעם ה-17, שבה ארבעה מועמדים מתחרים על פרס בסך £30,000 – (הזוכה יוכרז ב-10/6). התערוכה השנה מציגה את עבודותיהם של כריסטינה דה מידל, ברומברג וצ’אנרין, כריס קיליפ ומישקה הנר, שנעות בין צילומי רחוב של גוגל וסיפורי חלל, לבין ברטולט ברכט וצילומים תיעודיים.

צילומי האסטרונאוטים האפריקאיים של דה מידל, שואבים השראה מתכנית החלל של אדוארד מקאווה נוקולוסו מ-1964 בזמביה ובוחנים את הקו הדק המפריד בין מיתוס למציאות, בין דוקומנטרי לבין אמת צילומית. זוג הצלמים, ברומברג וצ’אנרין, מבססים את יצירתם על ספרו של ברטולט ברכט, War Primer, ומשלבים דימויים ממלחמת העולם השנייה ודימויים אלימים עכשוויים ומבקשים להראות שדבר לא משתנה מאז, מלבד הטכנולוגיה, ואת האדישות שאנו כחברה פיתחנו כלפי דימויים אלה. קיליפ מציג בעבודותיו צילומים תיעודיים בשחור-לבן של אנשים ממעמד הפועלים מצפון אנגליה בשנות ה-70′ וה-80′ של המאה הקודמת – דימויים עשירים שמצליחים לגעת אף ממרחק של 40 שנה. יצירותיו של הנר, סוציולוג בהכשרתו, מציגות דימויים של זנות ונערות ליווי בדרכים מבודדות הלקוחים מ-Google street view, ומעלים שאלות על אותן נערות וטבע עבודתן ברחוב, מהיכן הגיעו ומה המחיר שהן משלמות, או מקבלות, על עבודה שכזו.