לא רציתי לצאת השנה למצעד החיים, מתוודה ניר כהן, שליח המחלקה לפעילות בתפוצות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית ויוזם הסלון הישראלי, שזוהי השתתפותו השלישית במסע. חששתי שפעם נוספת עלולה להפוך אותי לחסין רגשית. לכן, כשסקוט סונדרס התקשר אליי והציע לי לצאת, התשובה מבחינתי הייתה ברורה: ‘לא תודה’.
סונדרס הוא איש עסקים יהודי בריטי שלפני כארבע שנים החליט לקחת על עצמו את מצעד החיים כפרויקט אישי, לאחר מפגש משמעותי עם ניצול שואה. הוא גייס משקיעים והקים את המשלחת הבריטית למצעד, שעד 2010 הייתה מצומצמת ונטולת צעירים בעקבות עלויות הנסיעה הכבדות. סונדרס מאמין שכל צעיר יהודי בריטי שמעוניין בכך צריך לעבור את חוויית המסע לפולין, מכיוון שלטענתו מדובר בחוויה משנה חיים שעשויה לחבר את אותם צעירים לקהילה, לזהותם היהודית וכמובן גם אחד עם השני. במטרה לעודד דווקא את הדור הצעיר לצאת למצעד החיים, אחת ההחלטות הראשונות של סונדרס הייתה לסבסד כ-80-90 אחוז מעלויות המסע עבור צעירים עד גיל 30.
סיפור השואה דרך עיני זרים
בסופו של דבר, סונדרס הצליח להפעיל על כהן את קסמו ושכנע אותו להצטרף כמדריך חברתי של קבוצה מגוונת המורכבת מסטודנטים ישראלים מבית הספר לעסקים של לונדון (LBS) וסטודנטים לא יהודים שהגיעו מטייוואן, קנדה, צ’ילה, מקסיקו ועוד. בנוסף, לקחו חלק גם החברים בסלון הישראלי (קהילת ישראלים צעירים שהקים כהן לפני יותר משנתיים) וגם צעירים יהודים בוגרי פרויקט תגלית, שמרביתם גילו את יהדותם רק לאחרונה או שאינם מעורבים כלל בקהילה היהודית.
מדובר באוסף של אנשים מאוד שונים, אומר כהן. מעין פסיפס של אנשים בעלי זהויות ותרבויות שונות, שיוצאים יחד למסע רגשי מטלטל. העובדה שמדובר בקבוצת אנשים מגוונת כל כך היא בעיניי פוטנציאל מאוד גדול, שכן, זאת הזדמנות חד-פעמית לשמוע ולחוות את סיפור השואה דרך העיניים של אנשים שונים, ובכך לזכות למעשה בפרספקטיבות שונות וחדשות על טרגדיית השואה.
אחד הדברים היפים במסע הזה הוא שהוא מאפשר לכל אחד ממשתתפיו להתחבר לזוועות השואה מהמקום האישי שלו, מספר כהן. ג’ורג’ מרווין, למשל, הוא סטודנט ב-LBS שהגיע ממקסיקו. כהומוסקסואל וכחלק ממיעוט שנרדף גם הוא על ידי הנאצים, הוא הרגיש צורך לצאת למסע מתוך תחושת הזדהות עם הקורבנות שנרצחו, אך ורק בשל היותם שונים. לוק קנדי, שמגיע מאברדין שבסקוטלנד, הוא בן לאב יהודי ולאם לא יהודייה. לפני כשנתיים הוא ביקר בישראל לראשונה במסגרת ‘תגלית’ לחוויה ששינתה את חייו לדבריו. למסע הוא טוען שיצא מתוך מחויבות עמוקה כלפי מורשת העם היהודי.
אפרת לוי היא שחקנית ישראלית המתגוררת בלונדון, ממשיך כהן. סבא שלה, ששרד את אושוויץ, נפטר לאחרונה בשיבה טובה. זו הפעם השנייה שלה במסע לפולין, אך לטענתה הייתה אז צעירה מדי מכדי להכיל את החוויה. בעקבות מותו של סבה, היא הרגישה שעליה לחזור למסע פעם נוספת והפעם ממקום בוגר ומגובש יותר.
רגע השיא של המסע
המשותף לכל המשתתפים, אומר כהן, הוא שהם כולם מעוניינים ללמוד ולדעת כמה שיותר על אחד מרגעי השפל הגדולים ביותר שידעה האנושות. ורגע השיא של המסע התרחש ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, כשלמעלה מ-200 חברי המשלחת הבריטית צעדו יחד עם כ-11,000 אנשים מרחבי העולם, במצעד החיים מבירקנאו לאושוויץ.
במהלך המסע מצא עצמו כהן מתעסק בשאלות ותהיות אחרות מבעבר, ואולי אף עמוקות יותר, אולי דווקא מכיוון שזו אינה הפעם הראשונה שלו על אדמת פולין: חשבתי לעצמי האם, למשל, בעוד עשרות או מאות שנים זיכרון השואה יישמר, האם אני/אנחנו עושים מספיק עבור הניצולים על מנת להנציח את סיפורם, וכמה ברי מזל אנחנו על היותנו חופשיים כפרטים וכעם שיש לו בית משלו, שעל אף העובדה שהוא רחוק מלהיות מושלם, עדיין מה שחשוב הוא שזה הבית הלא מושלם שלנו.
כהן ממליץ לכל אחד ואחת לנצל את ההזדמנות הזו גם בשנה הבאה ולצאת עם משלחת הקהילה היהודית הבריטית למצעד החיים: בין אם פספסתם את היציאה למסע בתיכון ובין אם אתם מעוניינים להעמיק את חווית העבר – תצאו, תחקרו, תשאלו ותהרהרו באותן סוגיות שאליהן אתם מתחברים באופן פרטי, לאומי, קהילתי או כל דרך אחרת שבה תבחרו.
