חג שמח למטיילים

איזה באסה, אה? נוסעים לטייל עם הילדים ופתאום – אופס! משאית עולה עליהם, כמו בכל חג. פתאום יש לוויות, בתי חולים, ביטוח לאומי כל הבוג’רס הזה. אבל בכל זאת חג שמח. הפעם באמת מהלב. הייתם מתים – כלומר אלא שלא ימותו מהתאונה אלה סתם יחטפו דום לב באיזה חוף מגובה התשלום בכינרת. עכשיו רצים בחוף כסף, וסופרים את הילדים. 50 שקל לראש כולל ראש בתוך אישה בהריון. למה עשינו ילדים, מי היה צריך את זה? אה, נכון, הצבא. הצבא היה צריך את הילדים כדי להרוג את הילדים של הערבים.

ילדים זה שמחה. שמחה גדולה, עד שהם רוצים ארטיק. למה ארטיק? ולמה כזה שעולה בכינרת כמו טיול לאול אינקלודד בתורכיה? חג שמח אגב לכל הישראלים בטורקיה. הלוואי שתחנקו שם מהבורקס. סתאאם, אוהב אתכם. פשוט מקנא. למה אני מקנא בכל מה שזז? חג שמח לכל מה שזז. בעיקר לאלה שתקועים בנתבג כי מישהו פתאום גילה ששכחו בתכנון של טרמינל 3 להתקין דלת לאלה שגמרו את הבדיקה הביטחונית. עוד 100 אלף דולר הייתה דלת אבל כל הכסף הלך על העיגול של הקניון. חג שמח לכל אלה שנתקעו בקניון עם הקניות. יהיה פיגוע או לא יהיה פיגוע? בכל מקרה, חג שמח לכל אלה שיתפוצצו בפיגוע דיסקרטי וקטן לרגל זה שדחינו את ההתנתקות בעוד חודש. שמעתם בלונדון שאי אפשר להתנתק בתשעה באב כי כל כך עצוב לנו שנהרס בית עובדי האלילים הקדמון? אז צריך להירגע עם איזה אדר ב’ או טו בשבט זין.

חג שמח לכל המורות. לימור אוהבת אתכם ושולחת לכם דגל לחג. לא חייבים תמיד לעבוד ובטח לא חייבים ללמד את הילדים שלנו לקרוא כל היום. הם ממילא מטומטמים. חג שמח אמיתי לכל המטומטמים שמבסוטים. אוהב אתכם, מקנא בכם. הכי טוב להיות מטומטם בטומטומלנד בה כל פקיד מסריח בביטוח הלאומי יכול להשפיל חולה סרטן.

חג שמח לכל מי שמתגעגע לאהוד מנור. יומעצמאות ראשון בלי אהוד. וחבל, כי יש עוד כל כך הרבה מה לכתוב אבל אין מי שיעשה את זה. זה כמעט אסון, ואני מהסס אם לכתוב את זה, אבל יכול להיות שחנן יובל יישאר בלי שירים פתאום, וזה אסון יותר גדול ממותה הפתאומי של חנה סנש. לא חשוב, אי אפשר כל פעם כשמדברים על חנן יובל לברוח לחנה סנש. צריך להתרכז. בכל מקרה, אני מקווה שחנן יובל ימצא משורר במקום ולא נרגיש כולנו את החסר הנוראי הזה של שירים חדשים של חנן. חג שמח לכל המוספים החגיגיים לחג, לכל הראיונות החגיגיים לחג, לכל הפסטיבלים החגיגיים לחג ולכל החגוגיגיים החגיגיים לחג.