הציור הוא פורטרט של עוזרו, דיוויד דוסון, יחד עם כלבו, אלי. זו הפעם הראשונה שהציור מוצג בפני הקהל הרחב, וניתן לחוש את ההתרגשות באוויר כשמתקרבים לקנבס הגדול.
התערוכה תוכננה במשך שנים בשיתוף פעולה עם פרויד, שלא הפסיק ליצור עד מותו, וסוקרת לא פחות משבעה עשורים של ציור בתקופות שונות ודוגמנים שונים. כך אפשר לעקוב אחר עבודותיו הראשונות, כמו הפורטרט העצמי המרשים, Man With a Feather, וההתפתחות שחלה מאז בסגנונו וביכולתו הטכנית המרשימה.
אחד מהשינויים המשמעותיים ביותר באופן עבודתו היה המעבר לציור בעמידה. מהרגע שנעמדתי, כבר לא ישבתי עוד, העיד על עצמו, והשינויים בחיי היצירה כרוכים, כך נרמז בתערוכה, גם בשינויים בחייו האישיים של פרויד. למשל, הפורטרט האחרון שצייר בישיבה, Hotel Bedroom, מציג את האמן יחד עם אשתו השנייה, בו הוא מצליח להעביר את תחושת הניכור הקשה בין הזוג, שנפרד זמן קצר לאחר שהציור הושלם. לאחר מכן, פרויד החל לעבוד עם מכחולים קשים יותר, עשויים משיער חזיר ואימץ סגנון נמרץ ונועז יותר.
לפרויד היה מגוון רחב של דוגמנים. הוא צייר את נשותיו, מאהבותיו וגם רבים מבני משפחתו, כמו בפורטרט המרתק של בתו מעצבת האופנה, בלה פרויד. הוא צייר אמנים, כגון דיוויד הוקני ופרנסיס בייקון, ואנשים מכל שכבות החברה; מהפורטרט המרשים של אנדרו פארקר בולס, The Brigadier, ועד לשודד הבנקים שהתגורר יחד עם בתו בדירה מתחתיו – A Man and His Daughter. אחת הדוגמניות המפורסמות ביותר היא סו טילי, אישה גדולת מימדים שהונצחה בסדרת ציורי עירום ענקיים שעוררו סערה בשנות ה-90′.
לעתים קרובות מתעדים הפורטרטים של פרויד מהלך יחסים שלם. הם אישיים, פרטיים ומרתקים. אני עובד עם אנשים שמעניינים אותי ושאכפת לי מהם ובחדרים בהם אני גר, אמר פרויד, ונראה שהמבקרים הרבים שמציפים את חללי הגלריה מתעניינים באותם דברים. התערוכה עמוסה גם בציורים – יותר מ-100 עבודות, חלקן בצפיפות – אך לא כדאי לפספס אותה.
