שנת 2011 נכנסה אל חייה של טלי קורן בסערה. הבי.בי.סי הציב את להיטה Beauty of the Duty ברשימת הפלייליסט של רדיו 2. השדר, גרהאם נורטון, השמיע אותו בתכניתו הראשונה בשבת בבוקר, מייד לאחר שיר של רובי ויליאמס. גם השדר, כריס אוואנס, עשה זאת באותה תחנה וכמוהו 40 תחנות מקומיות נוספות ברחבי המדינה. בין כל אלה קורן טיפסה על הצוקים האפלים של חופי צפון אירלנד והקליטה וידיאו-קליפ לאותו להיט. משם ריחפה היישר לכיכר לסטר בלונדון, לטקס הענקת פרסי הפרינג’, בו זכתה בפרס הראשון והוכתרה לזמרת-יוצרת הטובה ביותר לשנת 2011, ובאותו יום גם יצא הסינגל הרשמי שלה לאוויר העולם.
אבל החודשיים הראשונים של השנה היו אך סימן לבאות. בחודש פברואר השיקה קורן את אלבומה השני, 72 שמות, לאנשי מקצוע ואנשי ההפקה במועדון הפאנק בסוהו. היא גם תבצע בחודש הבא בכורה אינטימית עבור הקהילה המקומית במרכז התרבות היהודי LJCC. בערב זה היא תשיר גם את אל הים – שיר בעברית העוסק בנס קריעת ים סוף, כמעט שיר אקטואלי נוכח הנס שהתרחש לאחרונה במצרים.
בעיניי, קורן נחשבת למה שנהגנו לכנות בשעתו הישראלית היפה, תרתי משמע, למרות ואולי בגלל העובדה שאין היא ישראלית מצויה כלל ועיקר. זו אכן סתירה, ולא בכדי, שכן היא אינה ניתנת לסיווג, ועוד לא נולדה המגירה שתוכל להכיל אותה. האם היא זמרת? יוצרת? מערבית? מזרחית? גשמית? רוחנית? קוסמופוליטית? יהודיה? צנועה? שאפתנית? הכול, בכל מכל. אם לא שמעתם עליה עדיין, אין זה לגמרי אשמתכם. היא מכלכלת את מעשיה בזהירות. את העולם הגדול היא העדיפה שלא לכבוש בעודה אפויה למחצה. כבר היו לה בעבר הזדמנויות לפריצת דרך, אולם עתה היא מפציעה לשחר בינלאומי חדש, דווקא כאן, בלונדון, על אדמת ניכר.
בקורן צפיתי בנובמבר האחרון, כשהופיעה במוזיאון הטייט בריטן, ביום השנה למותו של המשורר המיתולוגי ויליאם בלייק, שכתב את ירושלים, ההמנון הבלתי רשמי של בריטניה. טלי, שהציגה את עצמה כישראלית, חתמה את התכנית עם השיר מה איכפת לי מאנשי התמזה, שכתב בלייק ונכתב בהשראת הנהר הנשקף מחלון דירתה שבשכונת בארנס במערב העיר. היא הציגה את עצמה כישראלית וקצרה אז מחיאות כפיים סוערות מהקהל. ההופעה שלה לוותה בכינור, גיטרה ודרבוקה, וכללה דברי פתיחה מרגשים, שנשמעו כשקולים למאות נאומים חוצבי להבות של פוליטיקאים ישראלים, המנסים לעשות נפשות למדינתם מעל בימות בינלאומיות. באותם רגעים נדמה היה שצליל אחד הבוקע מגרונה היה יכול להפיס את דעתם של כל אלה המקדשים חרם תרבותי על ישראל.
היא לא פוליטיקאית, אולם היא מודעת לחלוטין למקומה של המוזיקה בשירות הדו-קיום, ומתכננת עכשיו לתרגם את שיר הנושא של התקליט גם לערבית ולספרדית, ובנוסף להופיע עם זמרת ערביה ולהבקיע את חומת העוינות. היא כבר עשתה זאת בקיץ האחרון בפסטיבל שלום שנערך בג’נבה, עם הזמרת הערבייה, הודה סעד. הנדוניה שהיא מביאה עימה לשותפות שכזאת כוללת יצירות מעולם הקבלה המתמזגות להפליא ברפרטואר הרב-תרבותי שלה. כותרת האלבום החדש שלה מעידה על מקורות השראתה: 72 השמות של השם המפורש וששת עמודי הקבלה.
קורן, ילידת חיפה, בת לאב סורי ואם פולנייה, בילתה את שנות הבת מצווה שלה במקסיקו. ב-1995 היא כבר הביטה בפניה של ההצלחה בקדם האירוויזיון הישראלי, אך העדיפה לחכות עם הקריירה ולא להתפשר.
בטבעה תמיד הייתה נערת פרחים שנמלטה ממלתעות נישואים לשני בעלים ישראלים מולטי-מיליונרים, ונחתה חסרת כל בלונדון בה עשתה תואר אקדמי ביהדות במכללת ליאו בק במרכז שטרמברג בפינצ’לי, רכשה דירות ואפילו כתבה למגזין זה טור בנושאי רפואה אלטרנטיבית ורוחניות. כמו אז, כך גם עתה, את הכל עשתה לבד בעשר אצבעותיה.
וזהו גם מוסר ההשכל הבוקע מצלילי הסינגל שלה, או כדבריה הצד היחיד הבולם אותך הוא אתה…. גם את ההפקה הנוכחית היא העמידה על רגליה כמעט לבדה, בתוספת מפיק וכמה חברים, שהציעו לה את עזרתם, וכל זה באמצעות תקציב זעום. את הדרך כולה היא עשתה ללא פשרות, ללא פאבים וחתונות. סולנית על הבמה וסולנית בחייה.
ניתן לקנות כרטיסים למופע בלינק הזה
את אלבומה ניתן לרכוש בחנות סטימצקי, בלונדון.
האתר של טלי: www.tallykoren.com
