ספאם חינוכי
מזל טוב, אתם רושמים את ילדיכם לגן או בית ספר בבריטניה. מה הדבר הראשון שצריך לעשות? לקנות תיק ועפרונות? לא! קודם כל, צריך לפתוח תיבת אימייל חדשה. למה? כי בתי הספר בבריטניה הם הספאמרים הכי הגדולים שאותם אי אפשר לחסום. פספסתם מייל אחד והילדה לא באה עם חולצה מנוקדת כמו שאר הילדים. ומי צריך להתמודד עם הבכי והאשמה…? לא יעזור אם תגידו: “אבל הכלב של הספאם אכל לי את המיילים”.
מכה שלא כתובה בתורה
באותה הפצצה של רשימת התפוצה תקבלו מיילים חשובים שחוזרים על עצמו. הנושא: כינים. “וואט דה, עדיין יש כינים בעולם?”, אתם שואלים את עצמכם ומגרדים חזק את הקרקפת. אבל אלה לא סתם מיילים, יש תמונות גרפיות, הפחדות, ציוד שצריך לקנות, טיפול מונע. או בקיצור, כל מה שלא רציתם לדעת על כינים – ובגלל זה ממש לא העזתם לשאול. גירוד נעים. מה שמזכיר עוד מיילים מטרידים אחרים על תולעים במקומות שכדאי לא להזכיר.
המופע הקדוש
הילד הולך לגן או בית ספר לא יהודי וחשבתם שהדברים הכי חשובים בלימודים הם מבחנים או ציונים? טעות. המאורע הכי חשוב הוא מופע הכריסטמס. כבר מנובמבר ועוד לפני הילדים שלכם יחזרו הביתה ויפזמו שירים כמו ו”ווי וויש יו א מארי כריסטמס” או “ליטל דונקי”. כמו בשיטת גלגל״צ – כשטוחנים שיר עוד פעם ועוד פעם זה נדבק ובסוף גם אתם נכנעים ומזמזמים את השירים האלה בלי לשים לב.
רגע האמת
סופסוף הגיע הרגע החשוב בחייו של כל הורה לתלמיד בבריטניה – הוזמנתם למופע הכריסטמס. לא לפני שקיבלתם עשרות מיילים כמובן על כסף למתנות, חתימה על ברכות, מאכלים לקנות… הגעתם בזמן למופע? גרוע ביותר. אם אתם רוצים לראות את הילד מחופש לרועה צאן או איזושהי חיה מדברית, אתם צריכים לחכות בקור מחוץ לשער הנעול מינימום חצי שעה מראש. כי באולם הקטן נדחסים כל בני המשפחה המורחבת שמסתירים ועומדים בלי בושה ביניכם לבין ילדיכם.
אזהרה – זה מדבק! אחד מהשירים במופע כריסטמס:
החג שלא עוזב
המופע כבר עבר וחשבתם שאפשר להגיד שלום לחג הזה? לא, זה חג שמסרב לעזוב. הילדה כבר יודעת מה קורה בשאר המשפחות והיא מתוחכמת. “איפה המתנות שלי?”, היא תשאל. אבל לא נראה שמטבעות השוקולד של דמי חנוכה יכולים לספק את התיאבון הגדול שהיא צברה. מה עושים? קוראים לסנטה אמזון, שלא יודע להכניס את עצמו דרך הארובה בשקט. כל יום הוא בא עם חבילה אחרת. והכי כיף: במקום צלילי פעמונים נעימים, הוא חייב להחזיק את האצבע על הפעמון שלכם דקה שלמה, גם אם כבר פתחתם את הדלת.
“מה תקנה לי אבא, את הוורוד או הכחול?”
