מהגרים שנשאלו על הקושי הגדול ביותר שעמד בפניהם במעבר למדינה זרה, ענו כמעט תמיד את אותה התשובה: הפרידה מהמשפחה והחברים. תחושותיהם מלוות בהרגשת נטישה: ההורים שגידלו אותנו, שדאגו לנו והיו שם לצידנו לאורך כל חיינו, נשארים כעת לבדם ודווקא בגיל שבו הם צריכים אותנו יותר מתמיד. בגיל מבוגר, מעבר ההורים לחול הוא קשה ומסובך, ולכן המשפחה הבוגרת לרוב נשארת לבד בישראל ואנחנו נותרים עם רגשות האשמה.
חנה, בת 81 מחולון, מספרת על הקושי: הבת שלי והנכדים עברו למינכן לפני כמה שנים. היא מגיעה לבקר כמה פעמים בשנה, אבל זה לא אותו הדבר. בעלי נפטר ולפעמים מרגיש לי מאוד בודד. חנה, שבריאותה טובה, מעדיפה לגור בדירה משלה ואף נוסעת לעיתים לבקר את המשפחה בחול. בהתחלה כשהם עזבו את הארץ, הבת רצתה שאני אעבור למעון לקשישים, אבל לא רציתי. אני אוהבת את העצמאות שלי ומעדיפה לגור לבד כל עוד אני יכולה. התפשרנו על לחצן מצוקה שמותקן לי בטלפון ליד המיטה. ככה היא יודעת שאם קורה לי משהו, יש מי שיגיע מהר וגם יש להם את הטלפון שלה והם יתקשרו מיד להודיע.
אין כמו הבית
בדומה לחנה, לא מעט מהקשישים בישראל מעדיפים להישאר לגור בביתם ולא לעבור למסגרת מוסדית. העיריות מבינות את הצורך להישאר בסביבה מוכרת ונערכות לסייע למי שבוחר בכך.
אביבה כהן, האחראית על תחום קשישים בעיריית תל אביב, מגלה כי קיים מגוון רחב של שירותים: אנחנו מבחינים בין שני סוגי אוכלוסיות, העצמאית והמתפקדת, וזו הזקוקה לסיוע של עובד סוציאלי מסיבות כלכליות, בריאותיות וכדומה. המטרה שלנו היא לספק לאוכלוסייה הוותיקה שלל מערכות תומכות כדי שיוכלו להמשיך ולחיות בקהילה שהם רגילים לה.
לדברי כהן, כל אזרח מוזמן להגיע או להתקשר לעירייה ולאחר אבחון תוצע לו תכנית המותאמת לצרכיו: פועלים בעיר עשרות מרכזים, חלקם מיועדים לעודד חיים אקטיביים ומציעים חוגים, הרצאות וטיולים וחלקם, מסייעים לקשישים בעלי ירידה תפקודית בפעילויות יומיומיות, כמו רחצה או ארוחות חמות. ישנו גם שירות של קהילות תומכות אשר בעבור תשלום סמלי מגיע לבצע שירותים בביתו של הקשיש, כמו התקנת לחצן מצוקה, החלפת נורה או פתיחת סתימה.
העירייה גם פתחה בתכנית של מימון רכישת מחשב והדרכת שימוש בו על מנת שהאוכלוסייה הבוגרת תוכל לשמור על קשר עם הסביבה מבלי לצאת מהבית.
חיים (אביה של כותבת שורות אלה), בן 70 מתל אביב, מדבר בשבחי עירייתו. הוא גר לבדו, אך בנימה מעודדת אומר שהחיים מתחילים אחרי הפנסייה: אני כל היום בהרצאות, בחוגים, בחדר כושר… אין לי רגע דל. העירייה מספקת לנו כל כך הרבה תמיכה, אפילו עזרה בניקיון הבית. צריך רק לבקש. במקרה של חיים, העירייה אף פנתה לעמותות תומכות שסייעו לו כספית בשיפוץ הבית ושלחה מתנדבים לצבוע את הקירות.
לדרוש את מה שמגיע
מלבד עיריות, ישנם גופים המעניקים מגוון שירותים למי שבוחר להזדקן בבית, ביניהם בשיבה בריאה וסניוריטי, וגם מרכזים כמו רעות?אשל המעניקים מידע וייעוץ חינמי. רותי הופמן, עובדת סוציאלית בכירה ברעות?אשל, מספרת כי מדי יום מתקבלות כ?50 פניות: יש לנו 14 מרכזים ברחבי הארץ, מענה טלפוני בארבע שפות ומאגר מידע עצום שכולל כל נושא, מסיעוד ועד רווחה וקהילות תומכות.
הופמן מעידה כי מרבית הפניות נוגעות להתלבטות של קשישים ובני משפחותיהם באשר למעבר למוסד תומך או הישארות בבית ושכירת עובד זר. בנוסף לייעוץ, אנחנו גם נותנים מידע באשר לזכויות העובד הזר, שחשוב להכיר לפני שמקבלים החלטה. זכויות באופן כללי, מציינת הופמן, הן עניין מהותי בחייה של אותה אוכלוסייה בישראל: רבים לא יודעים ולכן, לא דורשים את מה שמגיע להם מהמדינה. בשיקום לאחר פציעה או מחלה, לדוגמה, קופות החולים מנסות לחסוך ולשחרר את הפציינט הביתה, אך הוא רשאי לדרוש להישאר בבית החולים ועליהן לשלם על כך.
