את השאלה היטיב ממני לנסח המשורר יליד הארץ, יורם טהרלב, שכתב: במקום שאליו אני הולך, היו רבים כבר לפני, השאירו שביל, השאירו עץ, השאירו אבן לרגלי. ומה אני אשאיר אחרי, האם אשאיר איזה דבר?
אני יודע שבשבתנו כל אחד בביתו ובחיק משפחתו אנו חולקים את אותן הדאגות, ובמקרים רבים את אותן התקוות עבורנו, עבור יקירנו, עבור עמנו וגם, אם יורשה לי ברגע של ציונות – גם עבור מדינת ישראל. אותה המדינה שמהווה עבור כולנו לעיתים מקור לדאגה כדאגת הורה לילדו, מקור לגאווה כאזרחיה ובניה, אבל אותה המדינה שתמיד, בעיתות שמחה או מצוקה, תמיד תהיה מקור לביטחון ותמיד תהיה הבית.
לכן, בסיומה של התשע ובפתחה של התשעא, כל אחד ממקומו ראוי שיביט לאחור וישאל את עצמו, מה עשיתי אני בשנה החולפת למען אותו הבית, יפנה מבטו לפנים וישאל, מה עוד אוכל לעשות בשנה הבאה עבור אותו הבית? הדרכים לפעול הן רבות.
אני וצוות השגרירות בחרנו בעשייה עבור הבית כבדרך חיים. אבל לכל אחד מאיתנו, כמוכם הקוראים שורות אלו, שמור לבית מקום חם בלב, ומנגד שמור לו מקום חם בבית. לכן גם בשבתכם לתקופות רחוק מהבית, תוכלו לפעול רבות למענו, ברוח דברי הנביא ישעיה: ל?מ?ע?ן צ?י?ו?ן ל?א א?ח?ש?ה ו?ל?מ?ע?ן י?רו?ש?ל??ם ל?א א?ש?קו?ט, ע?ד י?צ?א כ?נ??ג?ה? צ?ד?ק?ה? ו?יש?ו?ע?ת?ה? כ??ל?פ??יד י?ב?ע?ר (ישעיה סב 1).
אני מבקש לברך את קוראי עלונדון בברכת שנה טובה, שנת ברכה ושגשוג, שנה בה נעשה לביתנו, ליקירינו ולמדינתנו. שכן, שוב היטיב לבטא זאת מאיתנו, טהרלב עימו פתחתי, כשכתב על אותה פיסת מולדת אותה הוא מכנה ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה, את המילים: עוד לא תמו כל פלאייך, עוד הזמר לו שט, עוד לבי מכה עם ליל, ולוחש לו בלאט. את לי את האחת, את לי את אם ובת, את לי את המעט, המעט שנותר.
שנה טובה,
רון פרושאור,
שגריר ישראל בבריטניה
