בריטניה נכנסת לנעלי ישראל

האם בריטניה תיקח את מקומה של ישראל כמדינה שאותה יש למחות מעל המפה? על פי המתרחש על הציר טהרן-לונדון יש להניח כי היא תצטרף לאותה רשימה שחורה של מדינות כנגדן הוכרז ג’יהאד. קריאות ההמונים הנשמעות מפי המופעלים על ידי האייטולות ברחובות הבירה האיראנית: מוות לאנגליה תפס את מקום מוות לציונים. הזעם של האחמדינג’אדים על הבריטים מגיע למימדים בליסטיים. הם כבר גירשו שני דיפלומטים ומתכננים לסלק גם את השגריר. יש לכך סיבות רבות, אך בולטת היא האיבה נגד הבי.בי.סי. בשפה הפרסית שמדווחת על המתרחש בערים הנשלטות על ידי משמרות המהפכנים.

ההתדרדרות ביחסי שתי המדינות עלולה לגרום לאירועי טרור נגד אזרחים בבריטניה. איראן ממילא עומדת מאחורי הרג חיילים בריטים באפגניסטן ובעיראק. היא עלולה אף להאיץ את תוכנית הגרעין שלה כדרך להפנות אצבע משולשת לעבר העולם המערבי.

בריטניה, שפתאום חשה מאויימת על ידי המולות, אולי תתחיל עתה לחוש את הדופק הפועם בצד הישראלי.

אלא שדווקא כעת מצא לנכון משרד החוץ להורות לשגרירה שלו בביירות להיפגש עם פוליטיקאי בכיר מהחיזבאללה. פרנסיס גאי נפגשה עם חבר הפרלמנט, מוחמד רעד וה’פוריין אופיס’ טרח להבהיר כי השניים שוחחו על נושאים פנימיים בעקבות הבחירות שהתנהלו בלבנון, ושבהן נחלה התנועה השיעית מפלה. אולם מסתבר כי גם ישראל שורבבה לשיחה שכן השגרירה והחיזבלאי דיברו על החלטה 1701 שהתקבלה על ידי מועצת הביטחון עם סיום העימות הצבאי בקיץ 2006.

ישראל מחתה, כמובן. היא לא מקבלת את האבחנה המלאכותית שעורכת בריטניה בין ההנהגה המדינית לזרוע הצבאית והזכירה ללונדון כי מדובר באותו ארגון הממומן על ידי אותה מדינה.

המולה תקשורתית או דממה אלחוטית?

יום השנה השלישי לשביו של החייל גלעד שליט הצטלב עם הידיעה על זיהוי גופותיהן של שני בריטים שנחטפו בעיראק לפני למעלה משנתיים ונרצחו במהלך השנה האחרונה. עתה מתחדשים המאמצים לאיתורם של שלושה אזרחים נוספים שנעלמו בבגדד יחד עימם.

הדיפלומטיה השקטה לא סייעה לבריטים, כשם שמסע הפרסום הרעשני הישראלי לא חילץ את שליט. במרכז מנצ’סטר נערכה הפגנה בה קראו מאות בני אדם מהצלב האדום לדרוש מידע מהחמאס. בן הערובה לשעבר טרי ווייט, שהיה בשבי החיזבאללה, סבור כי פעולות מחאה פומביות אינן משיגות את מטרתן. אחרים טוענים כי על בריטניה היה לשלם את דמי הכופר לחוטפים כשם שעשו בעבר מדינות אחרות כמו צרפת וגרמניה.

במנצ’סטר גם נערכה עצרת הזדהות, בהשתתפות מאות אנשים, במלאת שלוש שנים לחטיפתו של שליט. העצרת אורגנה על ידי הקרן לאיתור חיילים נעדרים בבריטניה, ובמהלכה קראו לצלב האדום להתערב גם במגעים לשיחרורו של שליט או לקבלת כל פיסת מידע נוספת.

נראה שבכל הנוגע לשליט נעשו כל השגיאות האפשריות שרק העלו את מחירו מידי כל הפגנה או מפגן. לדעתי, יש בידי ישראל קלפים חזקים אחרים בהם היא יכולה לעשות שימוש כדי להשיג את שחרורו.

ה’נמרים’ מתו בשקט

עמותת ‘רק עיתונות’ (Just Journalism) ערכה מחקר השוואתי בין אירועי החודשים האחרונים בעזה לבין אלה שהיו בסרי-לנקה, והגיעה לכמה מסקנות מאלפות. מסתבר שמספר הידיעות והמאמרים שהעלו את האפשרות כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה ברצועה, היה כפול מאלה שנכתבו נגד ממשלת קולומבו במלחמתה נגד ה’נמרים הטאמילים’ בצפון-מזרח האי. לא רק זאת, אלא שבמהלך שלושת החודשים בהם שני הסכסוכים חפפו זה את זה, התפרסמו 75 מאמרים שעסקו בהסתברות שצהל ביצע פשעים נגד הפלסטינים, לעומת מאמר אחד שעסק בכך בסרי-לנקה.

כזכור, המבצע נגד החמאס גרם למותם של כ-1400 אנשים, כמעט מחציתם חמושים. על המלחמה בסרי לנקה לא התקבלו נתונים מדוייקים, אולם נראה שמספרם של הנפגעים הטאמילים היה גדול פי כמה.

שר החוץ סוגר מעגל

שני פוליטיקאים יהודים, משתי מפלגות שונות, עשו השבוע כותרות. שר החוץ, דיוויד מיליבנד, ביקר בפולין וגילה בפעם הראשונה כי הוא חב את חייו למשפחה פולנית שהצילה את אימו במהלך המלחמה. אימו, מריון קוסאק, נולדה בעיר צ’נסטוכובה בה הושמדו 45,000 מיהודיה, בהם רבים מבני משפחתה. רק 150 שרדו. היא היגרה לבריטניה בשנות ה-50, שם פגשה את בעלה ראלף שמשפחתו היגרה לבריטניה 30 שנה קודם לכן. השר ביקר בבית הקברות היהודי בוורשה והזכיר את המלך הפולני, קאזימיר הגדול, שקלט בימי הביניים את היהודים שגורשו מ… אנגליה.

הפוליטיקאי האחר הוא ג’ון ברקו(ביץ’?), יור הפרלמנט הבריטי היהודי הראשון. כאשר היה סטודנט באוניברסיטת אסקס הוא הצטרף לאגודה היהודית, אולם הוא התבלט דווקא בפעילות של תא הימין הקיצוני בקמפוס. מאז נבחר לפרלמנט היה ברקו פעמיים בארץ. ביקורו האחרון באזור היה ב-2004, בסיוע הארגון ‘סיוע נוצרי’, כשהוא היה בעזה ועמד על סבלם של התושבים ברצועה. האנשים כאן מצויים בפחד מתמיד מפני פעולה צבאית, מעצר או חבלה ברכושם. העמדה של הממשלה הישראלית לא הוגנת ולא תיצור שלום, אמר.

קצרצרים:

*** אורי גלר היה אחד המרואיינים הראשונים ששוחחו בכלי התקשורת על מייקל ג’קסון המנוח, שעות ספורות לאחר שנודע על מותו. גלר סבור כי הזמר היה נתון תחת לחץ עצום לקראת ההופעות שעמד לבצע בלונדון.

*** היומון ה’גרדיאן’ התנצל על עובדות לא מדוייקות שנכללו במאמר שפורסם על ידי עלי אבונימה, מייסדו של האתר הפלסטיני ‘אינתיפאדה אלקטרונית’, שכתב כי פיגוע ההתאבדות האחרון נגד ישראלים היה ב-2004. העיתון הודה כי מאז 2005 היו שיבעה מעשי טרור.