תשעים שנה אחרי – שבה וריחפה לה הצהרת בלפור בחלל האוויר הבריטי והמזרח-תיכוני. גם מבצע סיני הוצא מהבוידעם ואפילו מלחמת העצמאות נפרדה לכמה ימים מהנפטלין. הצירוף מזימה אנגלו-ישראלית חזר לפיהם של פוליטיקאים ובטוריהם של עיתונאים ופרשנים. כל זאת בגלל נפילת כלא יריחו באמצע חודש מרץ.
כזכור, בכלא יריחו הוחזקו ארבעה מרוצחיו של השר רחבעם זאבי. יחד עמם שהה שם אחמד סעדאת, מנהיגה של החזית העממית לשחרור פלסטין ואתו אחמד שובאכי, איש הכספים של הרשות הפלסטינית, שעמד מאחורי ניסיון הנפל להביא לחופי עזה ספינת נשק. השישייה הזאת שהתה במוקטעה של רמאללה ונהנתה מחסותו של יאסר ערפאת במהלך המצור שהטיל עליו צהל לפני ארבע שנים. על פי הצעת פשרה אמריקאית, הועברו השישה לכלא יריחו תחת השגחתם של משקיפים בריטים.
אריאל שרון, כך מספרת האגדה, התרשם מאד מקצין בריטי שהופיע בלשכתו ושכנע אותו להסכים לעיסקה. הייתי עשרות שנים בצפון אירלנד ואני יודע איך לטפל בהם. אצלי הם לא יהיו בקייטנה, אמר לו. כבר כעבור זמן קצר התברר שקייטנה הייתה ועוד איך. העצורים הורשו לצאת לטיפולים רפואיים מחוץ לכלא. הם הורשו לקבל חברים וקרובי משפחה ואף הורשו לקיים מסיבות עיתונאים. גם טלפונים סלולאריים היו ברשותם. סעדאת ניהל בעזרתם את פעולות החזית והואשם על ידי ישראל בתכנון פעולת התאבדות בדרום תל אביב בתחילת השנה. סעדאת גם גידל בחצר הכלא ציפורים ופרחים. שובאכי עישן שישה סיגרים קובנים ביום והחזיק שף פרטי. השישייה כולה נהנתה משירותם של משרתים מבין הכלואים האחרים. כל זה התרחש תחת עיניהם של הבריטים הלא-חמושים שניהלו בשלוש משמרות תצפיות גג וקיללו את השמש הקופחת של יריחו. גם הישראלים ידעו זאת. הם גם האזינו לשיחות הטלפון שיצאו מבין כותלי הכלא ופשוט המתינו.
ההמתנה החלה להגיע לקיצה עם עליית החמאס לשילטון. ראשי התנועה קראו לשחרור האסירים ויותר מאשר רמזו כי מועד חילוצם קרוב. גם אבו מאזן, הנשיא, לא הוציא זאת מכלל אפשרות. בחודש פברואר כבר היה הדבר לסוד הגלוי ביותר בעיר. הבריטים התלוננו מרות בפני אבו מאזן כי ביטחונם האישי הולך ומתדרדר נוכח איומים שהושמעו כלפיהם על ידי אסירים מבפנים ותומכיהם מבחוץ. שלושה מברקים בהולים שוגרו על ידי הקונסול הבריטי בירושלים ללשכת הנשיא ואפילו שר החוץ, ג’ק סטרו, היה בתמונה. היה ברור כי תחת השלטון החדש הסדר יריחו לא יאריך ימים.
צהל נערך לתרחיש. הוא החיש כוחות לאיזור ונערך לפעולה. ברגע בו עזבו הבריטים את שערי הכלא, הוא הניע את הטנקים. היה זה למעשה אחד המהלכים הצפויים ביותר באזור-המאוד-לא-צפוי הזה. כל ילד ביריחו יכול היה לומר לעיתונאי מערבי המבקר בעיר כי ישראל תתפוש את מקומם של הבריטים ותסגור את הקייטנה המקומית אחת ולתמיד.
היינו סבורים כי הצעקה על הנטישה הבריטית צריכה הייתה לבוא מצידה של ישראל. אולם היבבות נשמעו דווקא מכיוונם של הפלסטינים. לטענתם, הבריטים הודיעו לצהל על הסתלקותם הקרובה ובכך חיזקו את מה שידוע היה תמיד בעולם הערבי האימפרייה עם היהודים. כך נהגו הבריטים ב-1917, כך ב-1948 וכך ב-1956. יריחו היא המשך ישיר לבלפור.
קשה להניח שאכן היה כאן שיתוף פעולה. גם אם היה, הרי שמחובתם של הבריטים היה לעשות זאת לאחר שהבהירו לפלסטינים שזו כוונתם. אולם הבריחה הבריטית הייתה, כאמור, צפויה וההאשמות של החמאס, אבו מאזן ואל גרדיאן נתנו את האות לאורגייה של הרס וביזה ברצועת עזה ובגדה המערבית, כאשר אספסוף מוסת פרץ והצית מוסדות בריטים ואירופאים בשני המקומות. כל זה כמובן, לא ימנע מהפלסטינים לחזר על פתחי בריטניה ולפשוט בפניה יד בסיבוב הבא.
ושוב: ליווינגסטון
אם הם לא מרוצים כאן, הם יכולים לחזור לאיראן ולנסות את מזלם תחת האייטולות, אמר ראש עיריית לונדון על טייקוני הנדלן, האחים ראובן, בגלל חוסר שביעות רצונו בדרך בה הם משקיעים בכפר האולימפי העתיד לקום במזרח לונדון. וכן, הוא מוכן להתנצל, אבל כלפי העם האיראני. ולא, הוא לא ידע שהאחים הם יהודים. בראיין קולמן, חבר מועצת העיר מטעם השמרנים, טען שהדברים גובלים באנטישמיות, ובכך הפך עצמו מטרה להתקפה. ליווינגסטון כינה אותו דר גבלס וטען שקולמן רוקד על זיכרון השואה.
וזהו הפוליטיקאי שסגניתו היהודייה, ניקי גברון, טוענת שאין בגופו אף לא עצם אנטישמית.
קצרצרים
***המגזין הבריטי למחול DANCE EUROPE סירב לפרסם כתבה על להקת הריקוד הישראלית DRAMA DANCE COMPANY למרות שזו ערכה מסע מוצלח בארצות-הברית שענינו היה דו קיום ושבירת מחיצות. העורכת, אמה קאול, מסרבת להזכיר את שמה של ישראל בעיתונה, אלא אם כן הרקדנים יפרסמו הצהרה בה הם מביעים התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות.
***כומר אנגליקני בכיר בשם מריג ויליאמס, נאלץ להתפטר מתפקידו כעורך ביטאון הכנסייה אחרי שפירסם בו קריקטורה של מוחמד שכבר הופיעה בעיתון צרפתי. מי שפיטר אותו היה הארכיבישוף של ווילס, בארי מורגן, וזאת למרות שהייתה זו קריקטורה לא מעליבה בה יושב מוחמד בשמיים יחד עם בודהה שאומר לו: אל תתלונן. מכולנו עשו צחוק.
