הספר של מורגן מתאר את העשור האחרון מבעד לעיניו של עורך הצהובון השני בחשיבותו באנגליה. רצף האירועים מובא בתרועה סנסציונית נוטפת זעה. אין יותר אנגליה מזה. מה שעורר לא מעט כמיהות וגעגועים לשלשל מטבע כבד של פאונד למוכר הזקן בכניסה לתחנת גולדרס גרין כמנהג קדם, לרכוש לעצמי את הטיימס ואת הסאן. הטיימס כדי להראות אדם מיושב ומכובד לשכניי בטיוב. הסאן כדי לדעת מה באמת קורה.
מעבר להצצה על האירועים שהסעירו את הממלכה בעשור האחרון, הספר של מורגן מעניק הרבה כלים להבין את התקשורת הבריטית, ובעיקר הטבלואידים. ובשעה שאני למד על מכתיבי המדיניות ומעצבי דעת קהל דוגמת ג’ורדן ודייויד בקהאם, גם הצהובונים בארץ סוערים. אלא שעל שערי העתונות כאן לא מתנוססים שדיים נפוחים ומהמורות צלוליטיס. העתונות שלנו צורחים, זועקים ובוכים. בדיוק כמו העם. המדינה נצבעה בכתום של מתנגדי ההתנתקות. בכבישים הראשיים אזרחים מכים האחד את השני, ועוד מעט יתחילו להרוג.
אני חוזר להארי וויליאם, איך שלחו צלם פפראצ’י לתפוס את ווילס משחק רוגבי באיטון. ואיך הממלכה סערה מהתמונות. מורגן מספר לנו על הקרב העיקש שניהל על מנת לזכות בסיפורו הבלעדי של המשרת של דיאנה. גם הוא צעק וזעק על מנת להשיג את הסיפור. גם הוא נקרע.
אני מרים את ראשי מהספר, ומיד מחזיר. מרים את ראשי מהספר ומיד מחזיר. האם ההבדל התהומי, המבהיל, שנראה לי פתאום בהיר מתמיד הוא כורח הנסיבות? האם זה בגלל שאנחנו במלחמה ובריטניה כבר 60 שנה לא? אבל האנגלים כן במלחמה. הכוחות שלהם נמצאים בארץ זרה, בדיוק כמו הכוחות שלנו. במומבנים מסויימים המלחמה שלהם קשה יותר משלנו. נהרגים להם יותר חיילים, לפחות כרגע. גם במקרה שלהם יש המון סיבות טובות למה הם לא צריכים להיות שם. ויש המון סיבות טובות לחשוב ההיפך. יש סיבה להקרע.
מי שראה את הדברים באותה דרך היה פירס מורגן עצמו שבשנתיים האחרונות לכהונתו ניסה לצאת נגד המלחמה בעיראק בכל האמצעים שעמדו לרשותו. הוא פוטר מהעיתון אחרי שפרסם תמונות מזויפות של חיילים בריטים משתינים על שבויים עיראקים. התמונות לא היו הסיבה האמיתית לפיטורין. מורגן מספר שמהרגע שהחל לעסוק בנושא משמעותי ורציני כמו המלחמה בעיראק המכירות של העיתון צנחו בצורה דראסטית.
לפעמים לאנגלים יש צרות לא פחותות מהצרות שלנו. יכול להיות שהם פשוט לא רוצים לדעת מהן. אולי הם פשוט צריכים בידור בלי קשר למה שקורה במציאות, יכול להיות שהבידור שלנו הוא המציאות עצמה.
יכול להיות שלו היינו גרים בסקנדינביה היינו מתים משעמום, או הורגים אחד את השני כדי לא למות משעמום. יכול להיות שזה בגנים. התשובה נמצאת אי שם ברווח הצר שבין הכיפות של מתיישבי גוש קטיף ולבין החזה של ג’ורדן.
