הופעתו האחרונה של גבע אלון (31) בלונדון הייתה במאי 2010. בסיום ההופעה הוא הוחתם על חוזה הפצה בחברת ADA, חברת הבת של וורנר ברוס, המפיצה בין היתר להקות, כמו – הפיקסיז, הנשיונל ואחרות. למי שעדיין לא מכיר, גבע אלון הוא יוצר, זמר וגיטריסט, שהוציא עד כה שלושה אלבומי סולו עם שיריו המקוריים באנגלית, בסגנון אותו ניתן להגדיר בכלליות כרוק עם השפעות אמריקאיות חזקות של פולק וקאונטרי. לאחר שנים של הופעות, בהן צבר קהל מעריצים נאמן וחדר אל התודעה הציבורית בישראל, נראה שכעת הוא על סף הפריצה הגדולה לעולם.
מאז אותה הופעה עברה יותר מחצי שנה ורק לאחרונה התפרסם הדבר. אלון נזכר: הסמנכלית הגיעה, ואחרי ההופעה היא אמרה לי: ‘תשמע, התלהבנו בטירוף ואנחנו רוצים לעבוד איתך’ וזה היה די מיידי. כל העניינים מאז היו טכניים ובירוקרטיים. הם בעצם החליטו את ההחלטה באותו ערב. זה היה מאוד מרגש. במסגרת החוזה, יופץ במרץ הקרוב אלבומו השלישי (Get Closer) ברחבי אירופה. לקראת המאורע, אלון מגיע למספר הופעות אקוסטיות, כשהוא חמוש בקולו ובגיטרה בלבד.
האם תבצע בעיקר שירים מהאלבום האחרון?
גם מהאלבום האחרון, גם מאלבומים יותר ישנים. אני גם משלב דברים חדשים שעוד לא יצאו. אני קובע את ה’סט-ליסט’ לפני ההופעה, אז אני משנה כל הזמן דברים, גם בשביל לעניין וגם להתאים את עצמי למקום. תלוי מה הלך הרוח ומה מצב הרוח שלי.
גם קאברים?
יש את ה’קאבר’ של Modern Love (של דיוויד בואי – א.ג.), שאני מזוהה איתו, אז אני עושה אותו בהופעות בדרך כלל. אבל מדי פעם אני זורק איזה בוב דילן, איזה ניק דרייק. לאחרונה עשיתי ‘קאבר’ של כריסטינה אגילרה You Lost Me, שמשמיעים אותו עכשיו ברדיו די הרבה, אבל זה לא משהו קבוע.
אתה מקשיב למוזיקה של כריסטינה אגילרה?
לא. חוץ מהשיר הזה, שתפס אותי מהרגע ששמעתי אותו… זה היה סיפור מצחיק האמת. התחלתי להתעסק עם השיר הזה ואז קיבלתי פנייה מגלגלצ, שעושים את המצעד השנתי הבינלאומי, אז ביקשו מאמנים לעשות ‘קאברים’ לשירי פופ שיצאו השנה… וזה מה שעשיתי.
הקאבר של דיוויד בואי תרם להצלחה שלך?
זה בהחלט חשף אותי לקהל יותר גדול, אבל זו הייתה עוד מדרגה בדרך. בוא נאמר שזה הדבר הראשון שהכניס אותי למדיה, בגדול. לפני זה היו כל מיני נגיעות כאלה ברדיו, השמעות נחמדות וזה, אבל כשזה הגיע, זה פתח את הדלת לרדיו ולטלוויזיה….
איך הקהל הגיב בהופעות שלך בלונדון?
היו לי תגובות מאוד טובות, בעיקר בהופעה האחרונה, שהייתה ממש מוצלחת. הופתעתי שהגיעו כמה אנשים מקומיים – שהם לא היו ישראלים.
יש הבדל בין הקהל בארץ לחול?
הקהל בארץ, בגדול, הוא מאוד חם, וברגע ש’קנית’ אותו – הוא מחבק אותך בצורה יוצאת דופן. זאת אומרת הוא ילך איתך דרך, לא משנה אם ישמיעו אותך ברדיו או לא. הוא מאוד נאמן.
זה הפריע או עזר לך להיות ישראלי בחול?
הפריע לי – לא. עזר לי – אולי, לפעמים, בגלל הקשר הישראלי-היהודי, אז יש תחושה של משפחתיות, כמו שכולנו יודעים בעם שלנו. כלומר, גם בן אדם שאתה לא מכיר והוא ישראלי, הרבה פעמים ייצא מגדרו בשביל לעזור לך, מה שבן אדם אחר לא יעשה.
יש לך תחושת שובע אחרי כל כך הרבה שנים?
אין. אם היה שובע אני חושב שהייתי מפסיק לעשות את זה… אני מאוד גאה בדרך שעשיתי ובהישגים שהשגתי. ובעובדה שאני יכול להתפרנס בכבוד ממה שאני עושה, שזה דבר גדול ולא מובן מאליו בכלל. אבל עדיין אני כל הזמן מסתכל קדימה. זה סוג של מחלה – ברגע שאתה משיג משהו אז אתה רוצה את הדבר הבא… וכל עוד יש לך את הרעב הזה אז נראה שאתה נשאר רלוונטי.
האם האלבום הבא שלך יהיה שונה?
אני בטוח שהוא יהיה מאוד שונה מקודמיו. אני לא רוצה להישאר במקום, אני חושב גם שהאלבומים שלי מאוד שונים אחד מהשני ואני שמח שזה ככה. אין לי שום כוונה לעשות אלבום שנשמע כמו האלבום האחרון שלי.
אבל יש לך סגנון מיוחד שהוא שלך.
אני לא יודע. זה מה שאנשים אומרים. אני מסתכל על האלבומים שלי ורואה כל אחד מהם כיצירה ממש שונה מהשנייה. ברור שיש לי את ההשפעות שלי ויש את הכיוון הכללי שבו אני הולך, אבל הכיוון הזה הוא עולם ומלואו. אתה יכול להמציא את עצמך כל יום מחדש… אז אני רוצה לדעת שאני מתקדם ומשתנה ומחדש לעצמי מעניין את עצמי, אחרת מה זה שווה.
איפה אתה רואה את עצמך עוד עשר שנים?
אין לי מושג. אני מקווה שעדיין אהיה שמח בחלקי. שאמשיך לעשות דברים מתוך אמונה אמיתית ומתוך כנות. אם זה מוזיקה או לא.
מה זה מוזיקה בשבילך?
זה דרך חיים. אני עושה את זה מגיל צעיר, כך שאני כבר לא יודע משהו אחר. אפשר להגיד שמגיל 11 אני בתוך הדבר הזה בכל רמח אבריי.
ואם לא היית מוזיקאי, מה היית עושה בחיים?
או שהייתי מטייל או מתבודד באיזה מקום.
ראו פרטים לגבי הופעותיו במדריך
