אם כל ההפגנות יצאה בתחילת אוגוסט מבניין הבי.בי.סי בלונדון, בטענה שאיגוד השידור הבריטי נעשה פרו?ישראלי. המארגנים קבלו מן הסתם על העובדה שהרשת לא סיפקה להם את התעמולה הארסית שהושמעה מדי ערב בערוץ 4, שהתחפש לאל?ג’זירה, והעמיד את אולפניו בדוחא לרשותם של ראשי החמאס. ערוץ 4 התעלה על עצמו כשהאשים ערב?ערב את צהל בביצוע פשעי מלחמה, למרות שלא הייתה בידו הוכחה אחת לטענה זו. המגיש ג’ון סנו אף טען כי בילה כמה ימים בעזה ולא מצא הוכחה לכך שהג’יהאדיסטים ברצועה משתמשים באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. למה שלא תדברו עם חמאס?… אין לכם אומץ, הא?!, הוא זרק לעבר דובר משרד ראש הממשלה מרק רגב. סנו, תערובת של תמימות ובורות, לא קרא מן הסתם את האמנה של החמאס. הוא אפילו סבור, כמה מביך, כי הארגון הקצין את עמדותיו בגלל המצור על עזה.
גרוע מזה, הוא חתום על קליפ אמוציונלי שבו הוא מבכה את מר גורלם של העזתים תוך שהוא זונח את כל הכללים העיתונאיים הבסיסיים. כמוהו גם המגישים האחרים, קטי ניומן וקרישנאן גורו?מורטי, שעשו מטעמים מעדות ראייה של פעיל שמאל ישראלי, ששמע משלושה חיילים כי מפקדם התיר לצלף של צהל לירות באזרח פלסטיני. השלישייה הנובחת הזאת נראתה לפעמים כמו ערוץ אל?קודס של חמאס.
באל?ג’זירה לא היו מנסחים זאת טוב יותר. אחרי הכל, ממשלת קטאר, שהיא בעלת הרשת, היא המדינה היחידה בעולם הערבי שתומכת בטרור של כל הפלגים הג’יהאדיסטים ברצועת עזה. ההפגנה הסתיימה בהייד פארק, והמארגנים טענו כי השתתפו בה 100,000 בני אדם. באינדפנדנט תומך החמאס האומדן הגיע ל?150,000, בעוד שהמשטרה הסתפקה ב?20,000, נתון שאותו אישר אפילו האל?גרדיאן.
חיי מדף קצרים למוצרים הכשרים
נוח בשלום על משכבך, מר ג’ק כהן, מייסד טסקו. בעוד חמש שנים ימלאו 100 שנים בדיוק לרשת המפוארת שהקמת ב?1919. ואולם נראה לי שדווקא בעשור האחרון מנוחתך מופרעת. שאל את בתך, שירלי פורטר, החולקת את זמנה בין הרצליה ללונדון. מאז עזה 2014 באי החנויות שלך בכמה ערים באנגליה ובאירלנד – כמו ליברפול, הליפקס, אולדהם, קורק ובלפאסט – היו עדים למחזות מבישים שמנעו מהם לרכוש מוצרים מהמדפים הכשרים. בברמינגהאם הוזעקה המשטרה לחנות משום שכ?100 מפגינים נושאי דגלי פלסטין השליכו על הרצפה מוצרים, בעיקר מתוצרת ישראל. הם אפילו התכתשו עם שוטרים שעצרו שניים מהם. המנהל נאלץ לסגור את החנות לזמן קצר, וכך גם היה שבוע קודם לכן במוקדי פורענות אחרים ברחבי המדינה.
זה לא שיש למפגינים משהו נגד טסקו משום שאתה יהודי, כך אומרים. גם רשת הסופרמרקטים סיינסבריז סבלה מהתנכלויות דומות. כמה סניפים נסגרו זמנית עד יעבור זעם, והקונים נאלצו להמתין עד פתיחתם מחדש. בסניף בהולבורן שבמרכז לונדון, כמה עשרות מטרים ממשרדי החברה, הקדימו תרופה למכה ורוקנו את המדפים הכשרים ממוצרים. המנהלים חששו שחוליגנים שהפגינו בקרבת מקום יכלו את זעמם בשקדי המרק של אסם ובפסטרמה של קיבוץ טירת צבי. קבוצה של חברי פרלמנט שמרנים שיגרה מכתב מחאה למנהל החברה מייקל קופ והביעה מחאה על מה שכינתה כניעה לבריונים. תמהני מתי יתחילו לשרוף כאן ספרים שנכתבו על ידי ישראלים. כזכור, היו כבר כמה ספריות ציבוריות שסירבו לקבל ספרים כאלה בשעתו.
זורקים אבנים בבלפסט
חיים הרצוג, נשיאה לשעבר של מדינת ישראל, נולד כידוע בבלפסט. עד לאחרונה התנוסס על חזית הבית שבו גדל לוח עגול וכחול שציין עובדה זו. בשנים האחרונות נהגו מפגינים, בעיקר תומכיה הקתולים של המחתרת האירית, להשליך על הבית אבנים, לרסס עליו סיסמאות ואפילו לעקור את השלט מהקיר באמצעות מוט ברזל. התקפות אלו הלכו וגברו עם תחילת המלחמה ברצועת עזה, והפכו למטרד של ממש עבור הדיירים. השלטונות החליטו להסיר את הלוח בהמתנה לימים רגועים יותר. באותה עיר, כזכור, נופץ חלון בבית הכנסת המקומי. לזעמם של חמומי המוח בעיר יכולה להיות סיבה נוספת. יצחק הרצוג, בנו של הנשיא לשעבר וכיום יור מפלגת העבודה, תמך בצוק איתן ואפילו התראיין על כך בתקשורת הבריטית. בהזדמנות הוא יוכל לשאול את עמיתו הבריטי מדוע הוא שתק נוכח טבח היאזידים בהר סינג’אר, אך יצא מכליו כשכוחות צהל נכנסו לרצועה.
חוצפה אלקטורלית
דיוויד קמרון סירב בתוקף לגנות את הפעולה של צהל בעזה, כשם שטוני בלייר סירב בזמנו להוקיע את ישראל על פעולתה בלבנון בתקופה שבה כיהן כראש ממשלה. מנקודת מבטם ברחוב דאונינג, השניים יודעים שישראל לוחמת את מלחמתו של הג’יהאד העולמי עבור העולם המערבי. בלייר שילם על עמדתו במרד של 80 חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור שביקשו להדיחו. לעומתם, מן הספסלים הנמוכים של האופוזיציה יצליח אד מיליבנד לראות רק את דאונינג סטריט בחודש מאי הקרוב. בחוצפתו האלקטורלית הוא הוקיע את קמרון על שתיקתו נוכח הריגתם של אזרחים פלסטינים חפים מפשע. כמו הנשיא החדש של טורקיה, הוא מנהל את תעמולת הבחירות שלו על גבה של עזה. מזלנו שהלייבור הנוכחי אינו בשלטון. במו אוזניי שמעתי את שר העבודה, איאן דנקן סמית, מגנה בחריפות את חמאס, וכמוהו עשו גם שר החוץ לשעבר מלקולם ריפקינד, שר ההגנה לשעבר ליאם פוקס, השר הראשון לשעבר בצפון אירלנד דיוויד טרימבל ופוליטיקאים שמרנים רבים בעבר ובהווה.
אבל שימו לב לאותה סערה בכוס תה שנקראת סעידה וארסי, פוליטיקאית כושלת שאותה הצניח קמרון בבית הלורדים רק בגלל מוסלמיותה. זו מצאה לנכון להודיע על התפטרותה מהשום?כלום ג’וב שבו אחזה כדי למחות על מדיניות הממשלה כלפי עזה. היא אפילו לא טרחה לומר דבר בגנות חמאס, ובעזות מצח הזהירה מפני הקצנה של מוסלמים צעירים במדינה.
יעד תיירותי חדש: ברדפורד
העיר הכמעט?מוסלמית ברדפורד מחולקת לשני אזורי בחירה – מזרח ומערב. קשה לדעת מי משני חברי הפרלמנט המייצגים את שני חלקי העיר גרוע יותר. יש להניח שהם ראויים זה לזה. דיוויד וורד, חבר מפלגת הדמיקולו המכונה ליברל?דמוקרטית, אמר כי אם היה מתגורר בעזה היה משגר רקטות על ישראל. בעבר הוא השמיע דברים גרועים אף יותר. לעומתו, ג’ורג’ גאלאוויי, חברו הטוב של סדאם חוסיין, הכריז שהעיר היא מחוץ לתחום עבור ישראלים. אני לא מכיר אף ישראלי שביקר בעיר בעשור האחרון, אבל אירוני הוא שדווקא ההכרזה הפתטית הביאה לשם קבוצה של ישראלים שחילקו חטיפי במבה לעוברים ושבים. לא רק זאת, אלא שהשגריר הישראלי דניאל טאוב הצליח איכשהו לחדור מעבר לקווי האויב ולשאת הרצאה בפני תושבי העיר שנותרו שפויים. מעולם לא היו בברדפורד כל כך הרבה ישראלים כמו בעת האחרונה. משטרת יורקשייר חוקרת אם האיש עבר על החוק. היא לא נקפה אצבע כשכנופיות של סרסורים מוסלמים ניצלו מינית קטינות לבנות במשך שני עשורים, אולם היא ידעה להדליף לעיתונות על אודות הפשיטה ההירואית שביצעה על ביתו של הזמר קליף ריצ’ארד בשל תלונה נגדו על ניצול מיני מלפני 25 שנה.
המפלגה החליטה לא לנקוט באמצעים כלשהם נגד וורד, ואין להתפלא על כך. אחרי הכול, מלבד פרשיות של ניצול ילדים, הטרדת נשים ואנטישמיות שנמצאו בגוף זה, היור ניק קלג סבור שישראל צריכה לדבר עם חמאס, וסגנו וינס כייבל ניצל את תפקידו כשר העסקים כדי לאיים על ישראל באמברגו נשק.
אל תמכרו להם רובים
עניין האמברגו דורש הבהרה. בתחילה, דווח כי בסך הכל רוכשת ישראל מבריטניה ציוד צבאי בערך של 42 מיליון לישט. זו טיפה בים לכל הדעות, הרי בריטניה רוכשת יותר מישראל. חברת אלביט, למשל, המחזיקה מפעל בברמינגהאם, מספקת חלקים למזלטים בריטים. לפתע מצץ הגרדיאן מאצבעו סכום דמיוני של שבעה מיליארד פאונד. בסופו של דבר, החליט כייבל כי אם הפסקת האש של אמצע אוגוסט לא תוארך, הוא יפקיע את תוקפם של 12 רישיונות ייצוא. כלומר, אם החמאס ימשיך להפגיז את אשקלון, משרדו יורה לחברות הנוגעות בדבר לחדול מאספקת נשק לצהל. אתה הבנת אז זה ברוך? מעניין מה היה אומר כבוד השר אם משרד ההגנה היה שוקל לרכוש מחברת רפאל כמה חתיכות של כיפת ברזל.
זהירות, דגל שחור
הנה דיווח על אירוע שאותו היו הבריטים מגדירים כמדאיג, ובאותה עת לא היו נוקפים אצבע כדי לטפל בו. בהפגנה נגד ישראל בעיר שפילד (עדיין לא מחוץ לתחום עבור קוראי מגזין זה) הונפו דגלי פלסטין. עד מהרה נשלפו מתוך הקהל גם הדגלים השחורים של המדינה האיסלמית. זוהי תמצית הקשר בין חמאס לבין ארגונו של אבו באקר אל?בגדאדי. המניפים עומדים על כך שמדובר בדגלים המצהירים על נאמנותם לדת. התושבים הכורדים של העיר שהתעמתו עמם לא השתכנעו. השוטרים מאמינים למפגינים, אף כי אינם יכולים לזהות את ההבדלים. הם עצרו שניים, שניהם כורדים. על בניין העירייה בגלזגו הונפו שלושה דגלים פלסטיניים. כך גם בעיר פייף. עדיין ללא הדגלים של דאעש (ISIS), אבל זוהי רק שאלה של זמן. חכו לעצמאותה של סקוטלנד. גם מעל בניין העירייה של רובע טאוור המלט במזרח לונדון הונף הדגל הפלסטיני, אולם לאחר שאלמוני הוריד אותו באישון לילה הזדעק ראש העייריה הבנגלי לוטפור רחמן וכינה את המעשה ונדליזם. ההחלטה על ההנפה לא הובאה לדיון בפני חברי המועצה, אולם ממילא כל חברי הקואליציה הם בנגלים הנמנים על מפלגתו של רחמן. לא הרחק משם, בכניסה לכמה מבני שיכונים מקומיים, נתלו כרזות נגד ישראל, כמה דגלים פלסטיניים ואפילו דגל שחור שאמנם לא היה בדיוק דגלה של המדינה האיסלמית, אבל דמה לו מאוד. איכשהו הייתה זאת דווקא אחות נוצרייה שאזרה עוז להורידו מהשער. היא טענה שהדמיון יכול לפגוע ברגשותיהם של התושבים המקומיים. לא הרחק משם, באוקספורד סטריט, חילקו פעילים מוסלמים כרזות בשבח החליפות הגלובלית, וקראו להמונים להצטרף למלאכת הקודש. אני בטוח שהמשטרה חוקרת… בפסטיבל בנגלי לציון סיום צום הרמדאן בברמינגהאם הופיעו קנאים מזוקנים והזהירו את החוגגים מפני האזנה למוזיקה וריקוד לצליליה. אמרו לא לשטן!, הם גערו בהמונים.
עושים לנו בית ספר
בינתיים, סוהר בשם איאן פלמינג, שנדקר חמש פעמים על ידי מתאסלם בבית כלא השוכן בחבל קנט, טוען כי אימאמים מסיתים ממשיכים להקצין אסירים מוסלמים ושלטונות הכלא אינם מסוגלים להשתלט עליהם. לא פחות מ?12,000 אסירים מוסלמים נמצאים מאחורי סורג ובריח. למרות האזהרות ואחרי כל הלקחים, עדיין הם מושפעים מאימאמים הגורסים שיש להרוג נשים בוגדות ולהוציא להורג הומוסקסואלים.
במקביל, פרשת הסוס הטרויאני מקבלת תפניות מפתיעות. חמישה מנהלים קבלו בפומבי על ניסיונות של הורים מוסלמים להשתלט על בתי ספר שבהם לומדים ילדיהם. מנהלת אחת סיפרה כי הצליחה לדחות דרישה לבטל את המשתנות בשירותי הבנים משום שעל פי חוקי האיסלאם ילדים אינם אמורים להשתין בעמידה.
ראש הכנסייה האנגליקנית לשעבר, רואן וויליאמס, אומר כי האיסלאם מעודד ערכים בריטיים ונותן לנו שיעור בכל הנוגע לאחריות משותפת ותחושה של חובה. לדבריו, המוסלמים הביאו עמם את אחת המתנות הגדולות ביותר לחברה הבריטית, בכך שהם מקדמים שיח ציבורי גלוי לב ופתוח. האידיוט המדופלם הזה, לא לשכוח, גם אמר ב?2008 שמרכיבים מתוך חוקי השאריעה צריכים להיות חלק מהמשפט הבריטי. מעניין מה יש לו לומר על השתנה בעמידה.
מחביאים את הכיפות
מעבר להפגנות נגד ישראל, רוב הציבור הבריטי חש מאוים מפני הטרור האיסלאמי. שמונה מכל עשרה משתתפים בסקר שערך הטיימס חוששים לשלומם. מאידך, שני שליש מתושבי גולדרס גרין תוהים אם יש להם עתיד בבריטניה. צחוק הגורל, אבל רבים מאלה הבורחים מהאנטישמיות בצרפת מגיעים ללונדון. גם היהודים הנמלטים משוודיה הבלתי נסבלת מציינים את בריטניה ברשימת היעדים המועדפת שלהם, שכוללת גם את ישראל וארהב.
ובעוד שורות אלו נכתבות, חברי ארגון שומרים מוחקים צלבי קרס מעל קירות בתים בשכונת סטמפורד היל. הם יכולים להעיד על עשרות תלונות שהתקבלו אצלם, מהתקפות פיזיות ועד הטחת עלבונות גזעניים מהסוג המבחיל ביותר. אפילו האורתודוקסים, אולי לראשונה, מחביאים את הכיפות מתחת למגבעת ומהדקים את הפיאות מאחורי האוזניים. פשעי שנאה הגיעו לשיא חדש בחודש יולי. אחד מהם היה מנת חלקה של איזבל חנן, שעמדה עם ילדיה ליד ביתה בשכונת סנט ג’ונס ווד כשקבוצת פרו?פלסטינים עברה בסמוך. היא אחת מהם, צרחו חמש נשים שהבחינו במזוזה. הן הטיחו בה קללות בנוסח את וכל משפחתך תמותו ותישרפו בגיהינום יחד עם ישראל שלך!. זה אפילו לא הסתיים במכות, אבל החריד את גברת חנן משלוותה. את הילדים היא תשלח מעתה ואילך עם כיפות בכיסים.
סכום סמלי
אף פעם לא זכה תיאטרון הטרייסיקל בשכונת קילברן לפרסום חובק עולם כזה. הנהלתו החליטה שלא לארח השנה את פסטיבל הסרטים היהודי, אלא אם כן יוותרו המארגנים על החסות הסמלית בת 1,400 פאונד שמעניקה להם שגרירות ישראל. אלה חשו עלבון, ראו בדרישה שערורייה וסירבו. כך עמד הפסטיבל לרדת לטמיון. ואולם לאחר חילופי מהלומות מילוליות ושתי הפגנות חזר בו התיאטרון מסירובו והחליט לפתוח את שעריו לבאי הפסטיבל, ולמרות ההחלטה, זה כבר לא יקרה ב?2014. מן הגיון בריטי שכזה. ומה פשר סיבוב הפרסה?
בעל הטור בסאנדיי טיימס רוד לידל גיחך על ההחלטה של התיאטרון וכינה אותה אנטישמית לשמה וכזאת שעוברת על חוק השוויון. הוא כינה את המנהלים פתטים, נרקיסיסטים, קיצונים ואינפנטילים. הוא אף הציע להם לארגן פסטיבל סרטים של חמאס, שיעסוק במחבלים?מתאבדים. בגיליון אחר של העיתון גילה לידל לקוראיו כי רכש מוצרי טיפוח נגד קמטים של חברת הקוסמטיקה גארנייר בסכום של 50 פאונד, בעקבות הקריאה להחרים את החברה לאחר שסיפקה כמה ממוצריה לחיילות צהל.
מגיפת החרם התפשטה צפונה כמו מחלת אבולה, והגיעה באופן בלתי נמנע לפסטיבל אדינבורו, שממנו היו צריכים לסגת כמה תיאטראות ישראליים. נקודת השפל הייתה ביטול הופעותיו של תיאטרון אינקובטור, לאחר שאספסוף מנע מהקהל את הגישה לאולם ולקופות. הנהלת הפסטיבל, שהבטיחה לא להיכנע ללחצים פוליטיים, הרימה לבסוף את ידיה. אריק עשת, מנהל הקבוצה, ציין שהמשטרה, העירייה, המארגנים ובעלי האולם נכנעו לקבוצה אלימה של צעקנים. חופש היצירה נפל שדוד בבירת סקוטלנד. את התמונה השלימה מועצת העיר, שהחליטה להניף את דגל פלסטין על גג בניין העירייה ובאותה עת לקרוא להפסקת אש. הפלסטינים הפרו את הפסקת האש, וכפרס הם מקבלים דגל על הגג. נראה שעל פי תבנית ההתנהגות הזאת, פיתרון שתי המדינות יהיה דווקא בין בריטניה לסקוטלנד.
כתוב שחור על גבי לבן
אד חוסיין, ג’יהאדיסט לשעבר שחזר בתשובה, חזר משהות בת שלוש שנים בניו יורק ואין הוא יכול שלא לקנא בהרמוניה היהודית?מוסלמית השוררת בעיר זו. הוא מודאג מההפגנות תחת הסיסמה שחררו את פלסטין. אם פלסטין צריכה להשתחרר, הרי שהיא צריכה להשתחרר מהחמאס, כך כתב באיבנינג סטנדרד. אחרי היעדרות ממושכת מלונדון, הוא הבחין במספרן ההולך וגואה של תלמידות מוסלמיות המכוסות מכף רגל ועד קודקוד בלכתן לבית הספר. הוא הביע שאט נפש מהשמאל הקיצוני המוביל את הצעיר המוסלמי לקרוא תיגר על מדיניות החוץ הבריטית ועל חוקיותה של מדינת ישראל. לדבריו, יש לשבור את הציר המרקסיסטי?המוסלמי.
העיתונאי והברון דניאל פינקלשטיין כתב, כי בפעם המי?יודע?כמה לישראל לא הייתה ברירה, וכי מה שהיה הוא שיהיה.
לעומתם, כתב באל?ג’זירה פרופ’ אבי שליים, איש אוקספורד, כי שלוש המלחמות האחרונות בעזה היו כולן פרי יוזמה ישראלית. שלושתן, הוא טען, כוונו אל עבר אזרחים ובכולן בוצעו פשעי מלחמה. חמאס, עבורו, אינו ארגון טרור אלא ארגון פטריוטי הנלחם באומץ ראוי לשבח נגד כוח קולוניאלי. חמאס, תתפלאו, הוא גם ארגון פרגמטי המוכן לקבל את פיתרון שתי המדינות.
עורך עמוד הדעות של הגרדיאן הזכיר לנו את החטא הקדמון של הצהרת בלפור, וטען כי הפשעים נגד העזתים נרקחו לא רק בירושלים, אלא אף בלונדון ובוושינגטון. היומון, חסר בושה כתמיד, העמיד את מדור הדעות שלו לרשות ארגון בשם פעולה פלסטינית לונדונית, שפרסם מאמר תחת הכותרת לממשלת דיוויד קמרון יש דם על הידיים.
מנגד, הבן יקיר לנו אפרים. הרב הראשי של בריטניה אפרים מירוויס מלמד סנגוריה על ישראל ללא כחל וסרק, בלי אם ובלי אבל. ישראל הייתה מפסיקה להתקיים אם הייתה מניחה את נשקה, אמר מעל גלי האתר. אם חמאס היה מפסיק את האש, יהיה שלום. אם ישראל הייתה מפסיקה את האש, לא תהיה ישראל.
הטיימס, כמו הטלגרף, הרבה במאמרי מערכת שתמכו בישראל. הוא גם פרסם מאמר פרי עטו של ריצ’ארד קמפ, מי שפקד על הכוחות הבריטיים באפגניסטן והיה קצין בכיר בצפון אירלנד. זה שיבח את צהל, וטען כי אף צבא לא נהג כמוהו בעבר בכל הנוגע לפעילות באזורים אזרחיים. קמפ כיכב גם בהפגנה שנערכה בעיר ברייטון, שבה נאלצה, חודש לפני המלחמה בעזה, חנות סודה סטרים לסגור את שעריה בשל הטרדות מפגינים.
בריטים שתומכים בטרור
בשולי ההתכתשות ברצועת עזה, כותבת לנו אום חטאב בתגובה על המלחמה, כי היהודים הם טפילים ויש להחזיר אותם לתאי הגזים. מדובר בצעירה בריטית בת 18, שהצטלמה עבור טוויטר בעיר הסורית ראקה, בירת המדינה האיסלמית. מאחוריה היו תקועים על גדר ברזל ראשיהם הכרותים של שבעה חיילים סורים שאותם היא תיארה כקישוט לחג. כמה ימים קודם לכן הצטלם עבדול מאג’יד עבדול ברי כשהוא מחזיק את ראשו הערוף של חייל סורי. מדובר בבנו של עאדל עבדול ברי, שהיה מעורב בשעתו במעשה טרור בשוק של קהיר והיה מבוקש על ידי שלטונות מצריים. בלונדון הוא קיבל מקלט מדיני והקים בה משרד שייצג את אל?קעידה. הבריטים נאלצו לבסוף להסגירו לארהב יחד עם אבו?חמזה, המטיף בעל ידי הפרוטזה. אשתו וילדיו האחרים ממשיכים להתגורר בבית גדול בשכונה היוקרתית מיידה וייל, מתנת משלם המיסים הבריטי.
הג’יהאד תמיד פורח במדינת הרווחה, והפראיירים הבריטים ממשיכים לממן אותו. זוועה אחת מפנה את מקומה לזוועה גדולה ממנה, ודומה כי הוצאתם להורג של העיתונאים האמריקאים ג’יימס פולי וסטיבן סוטלוף מביאה את האכזריות החולנית של הג’יהאד הבריטי לגבהים חדשים. אומרים שהחלאה שהתיזה את ראשם כינה את עצמו בשם ג’ון (ככל הנראה מדובר בעבדול מאג’יד בעצמו), וכי הוא חלק מכנופיה לונדונית שנקראה החיפושיות. נמנים עליה גם פול, ג’ורג’ ורינגו. מסתבר שהבריטים הם אלה שמופקדים על חייהם ומותם של בני ערובה מערביים. כולם איכשהו שכחו שכבר היו דברים מעולם. דניאל פרל, העיתונאי האמריקאי?ישראלי וכתב הוול סטריט ג’ורנל, נרצח בנסיבות דומות על ידי האזרח הבריטי עומאר סעיד שייח’, שעדיין ממתין לביצוע עונש המוות שנגזר עליו בפקיסטאן. זה היה בשנת 2002, והשלטונות הבריטיים לא היטיבו גם אז לקרוא את הכתובת על הקיר. מאז ועד היום הנהירה הבריטית אל עבר ארגוני הטרור המוסלמים רק הולכת ומתגברת, ושירותי הביטחון עצמם מודים ש?400 ג’יהאדיסטים כבר שבו לבריטניה לאחר שעברו תקופה הכשרה בסוריה. אחד ממפקדי האופוזיציה החילונית הנלחמת במשטרו של בשאר אל?אסד כבר אמר שהג’יהאדיסטים הבריטים סדיסטיים יותר מכל המתנדבים האחרים. זו כבר לא שאלה של אם, אלא של מתי.
