את הפוסט הבא כתבה יעל בפייסבוק לאחר שרצה אחרי בנה בפארק כשהוא נסע מהר במורד הגבעה על הקורקינט שלו, לא הצליח לעצור ושניהם התרסקו על האספלט:
NHS מחורבן! לפני יומיים נפלתי וידעתי ששברתי משהו (מסתבר ששברתי את המרפק) אז הלכתי למיון של לואישהאם (דרום מזרח לנדון).
הגעתי חמושה בספר כדי להעביר את זמן ההמתנה, נרגשת מהמחשבה שסוף סוף אצליח לקרוא. יש!
אבל לא…האחות “המ*****ת” מקבלת אותי תוך 6 דקות!!! 6 דקות לעז**ל! כל מה שהיה לי זמן לעשות לשלוח סמס, להתמקם, להרכיב משקפיים למצוא את העמוד הנכון, ואז קראו לי להכנס.
האחות שלחה אותי לצילום רנטגן והמתנה ליד חדר הרנטגן. יש!!! חשבתי לעצמי, סוף סוף אקרא את הספר. לא טרחתי להחזיר דבר לתיק שלי, ודילגתי בשמחה לחדר ההמתנה לצילום, ספר ביד, משקפיים על המצח, אני מתיישבת וקוראים לי לבוא תוך 37 שניות!!! בני ז***ת!
הצילום מסתיים תוך 5 דקות, ואני שוב מדלגת לחדר ההמתנה לראות את האחות הבאה. בנקודה הזו אני חושבת לעצמי מגיע לי שוקולד מממכונת החטיפים, אולם אני מבזבזת 5 דקות שלמות לנסות לגרום לזה לפעול (וזה כמובן לא עבד). אז אני מתיישבת בנוחות ובטוחה שהפעם! הפעם אני מצליחה לסיים שני פרקים בוודאות…אבל לא, 2 דקות לקח לאחות לקרוא לי להכנס פנימה, והיא אוצר אמיתי וסופר נחמדה, ומסבירה לי כל שלב, מתאימה לי תחבושת עם מתלה (תמיכה) וזריקת טטנוס, והנה אני בדרך הביתה!
לעז**@ל, עזבתי את הבית ושבתי תוך פחות משעתיים. ברצינות? חייבים לעשת משהו!
מה כבר צריכה אמא לעשות כדי לארגן לעצמה מספר שעות של שקט בכדי לקרוא משהו במדינה הזו?
מזדהה עם הצורך לזמן איכות עם ספר טוב
מנהל בית החולים בלואישהאם וגריניץ טים היגינסון שקיבל את ה”תלונה” המקורית, שלח ליעל בירן מכתב בתגובה בו הוא מודה שהוא לא יכול להזדהות עם מצוקה אמהית שבה שני בנים לא נותנים לה מנוחה, אך הוא לגמרי מזדהה עם הצורך לזמן איכות וספר טוב.
עם זאת הוא שמח שהטיפול שקבלה בבית החולים לא איפשר לה זמן המתנה ארוך ורווי קריאה אלא ביקור קצר, מסור וזריז.
הנ.ב של המכתב היה : אנחנו חושבים שגם את “מדליקה”
