לפי תכנית הבגרויות החדשה, הנקראת English Baccalaureate, יתבקשו התלמידים להיבחן בבחינות הבגרות שלהם בחמישה מקצועות יסוד קבועים: מתמטיקה, אנגלית, מדעים, שפה זרה ובחירה בין היסטוריה לגיאוגרפיה. לפי הצלחת התלמידים במקצועות אלה, ימדדו אחוזי ההצלחה של בתי הספר.
שיטה זו באה כתוספת לשיטה הישנה של בחינות ה-GCSE. עד היום התלמידים היו נבחנים באנגלית ובמתמטיקה, ובנוסף, היו יכולים לבחור בשלושה מקצועות נוספים, שהיו נחשבים כמכריעים במידה שווה בבחינת הבגרות. משרד החינוך הציג את התכנית החדשה בטענה שמאז 2004 התעודות, שהושגו על ידי מרבית התלמידים במערכת החינוך, לא היו בעלות משקל ורמה מספיקה כדי להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה.
כמו כן, יש הטוענים כי בעקבות האפשרות לבחירה חופשית (של שלושה ממקצועות הבגרות בבחינות ה-GCSE), בתי הספר עודדו את התלמידים לבחור במקצועות, שבהם קל יותר להשיג ציונים גבוהים, ובכך להיחשב כבית ספר המספק אחוזי הצלחה גבוהים של תלמידיו בבחינות. ברוב בתי הספר הפרטיים מלמדים שפה זרה והיסטוריה או גיאוגרפיה – מקצועות המקנים לתלמידים הנבחנים בהם נתוני פתיחה טובים יותר בניסיון הקבלה למוסדות אקדמאיים גבוהים.
בכך נוצרת אפליה בין בתי הספר הפרטיים לממלכתיים, כשפעמים רבות לתלמידים בבתי הספר הממלכתיים, או לאלה המגיעים מבתי ספר באיזורים נחשלים אין אפשרות ללמוד ולהיבחן במקצועות אלו והם מסיימים את לימודיהם עם פחות סיכויים בתחרות על מקום במוסדות להשכלה גבוהה. לפי השיטה החדשה גם תלמידים אלה יוכלו להיבחן באותם מקצועות.
למרות זאת, לא כולם תומכים בשיטה זו ורבים מוצאים בה חסרונות. המתנגדים לה, כמו המורים השובתים שיוצאים להפגין, טוענים שלא לכל תלמיד מתאים ללמוד את אותו המקצוע, והדבר יגרע מהיחס האינדיבידואלי שניתן לו. כמו כן, הדבר עלול ליצור בלבול בהבנה לגבי איכות בית הספר.
דפני סרנת, ישראלית ומורה למוזיקה החיה ועובדת בלונדון כארבע שנים, היא אחת מהמתנגדים לשיטה החדשה. מוזיקה ואמנות היו עד היום מקצועות חובה לתלמידים עד גיל 14, היא מספרת. בעקבות השיטה החדשה יש סכנה ממשית שכל מקצועות האמנות, מוזיקה, דרמה וספורט ירדו בחשיבותם, עד שייעלמו כליל מתכנית הלימודים. יש דאגה אמיתית לכך שמקצועות אלה יוסרו לגמרי מתכנית הלימודים בתיכון, ובעצם עתיד כל האמנויות נמצא בסכנה! בנוסף לכך, הדבר עלול לגרום לפיטורים רבים של מורים במקצועות אלו, שגם כיום מתקשים למצוא עבודה בתחומם.
נועם אפק, ישראלית שחיה וגדלה בלונדון מגיל שמונה וגם עובדת כמורה למוזיקה, אומרת כי היא מבינה את תגובת הממשלה לעודד ילדים לבחור במקצועות הבסיס הללו מצד אחד, אך מצד שני היא טוענת כי חשוב לתת לנוער את האפשרות לחשוב ולהחליט בעצמו לגבי העתיד המקצועי שלו. אני כנערה הרגשתי מאוד את הלחץ לבחור במקצועות כמו מדעים, גיאוגרפיה או היסטוריה, אבל אם התלמידים ייבחנו רק במקצועות שכאלה, עתידם יכוון למקום מסוים ויהיה קשה לפנות משם למקצועות אחרים, כמו מוזיקה או אמנות, היא אומרת. גם אם יבחרו בכל זאת להמשיך ללימודים גבוהים במוזיקה, למשל, ייתכן שיהיה להם הרבה יותר קשה להתקבל לאוניברסיטה ללימודים במקצוע זה. אני מתנגדת לשיטה החדשה, ולדעתי אפילו צריך, במקום להפחית מקצועות אלה, להוסיף עוד מקצועות, אשר נותנים לתלמידים כישורים מעשיים, כמו: בישול, עיצוב גרפי, טכנאות וכדומה.
