אהרון נולדה לזמרת אופרה (נעמי דביניק), אבל התעקשה לשיר דווקא מוזיקה פופולארית בעברית. כל חיי ברחתי מאופרה, היא מספרת מדי ערב לקהל שגודש את ההופעה שלומית אהרון ושלושת הטנורים, כשלצידה סולני האופרה הישראלית – יותם כהן, יוסף ארידן וגיא מנהיים.
כבת לזמרת סופרן התביישתי במוזיקה הזאת ובעוצמת השירה שלה. שנים ששרתי נמוך בכוונה, מוזיקה הרבה יותר קלילה, כדי להתרחק, לא להיות מזוהה. עד שנכנעתי. מחזות הזמר בשנות ה-90′ היו תחילת התהליך; דואט, מופע ששילב בין קלאסיקות עבריות לקלאסיקות אופראיות עם הטנור ייבגני שפובלוב, בראשית ה-2000, לאורך כמה שנים ומאות הופעות, האיץ את השיבה למקורות; והמופע הנוכחי, המצליח במיוחד, סוגר את המעגל. שלומית אהרון שרה אופרה.

המופע הנוכחי הפך ללהיט גם לקהל שמוזיקה קלאסית אינה בסדר העדיפויות שלו. שלושת הטנורים, זמרי האופרה הישראלית הצטרפו בהתלהבות לרעיון: חששנו שזה עשוי להיות מופע זול ומתחנף ושהמופע לא יהיה מספיק יוקרתי והולם לזמרי אופרה כמונו, אבל השתכנענו מהרעיון ומרצינות ההשקעה, שאינה נופלת מזו של אופרה. פגישות העבודה שלנו עם שלומית רק חיזקו את ההחלטה שלנו, הם אומרים. וגם ראו את הפוטנציאל והתרומה שיש בזה עבורם: לשיר זה לשיר ולא משנה באיזה סגנון. אם זה שירה נפוליטנית, פולקלור דרום אמריקני או שירים שלנו, ארץ ישראל. זה יכול רק להעשיר אותנו וגם להביא אותנו לקהלים חדשים.
את הצלחתו של המופע, אפשר לזקוף גם לזכותו של אוהד חיטמן (אחיינו של עוזי חיטמן זל) – מוזיקאי צעיר, מוכשר ועולה, שהפיק מוזיקלית ועיבד (בשיתוף פעולה עם הזמרים עצמם) את המופע. הפופ-אופרה שלו הוא שילוב מחמיא של כלי נגינה חשמליים ואלקטרוניים בתוך המוזיקה הקלאסית והשירה האופראית, שמעניקים ליצירות צבע עכשווי, אלקטרוני וגם דאנס, מושבח בצלילים אתניים בקצב ובגרוב.

הרכב של שבעה נגנים, במה יפהפיה שעיצב רונן נג’ר, ומגע ידו של צדי צרפתי, הבמאי הוותיק שהולך עם שלומית אהרון מאז חביבי, תורמים גם הם לאחד המופעים המהנים והמעשירים שמוצגים כיום על במות הבידור הישראלי. המופע רץ בהצלחה גדולה כבר שנה ומתחיל בימים אלה את עונתו השנייה.
מוצש 23.10 בית האופרה תל אביב, בשעה 21:00.
שישי 26.11 היכל אמנויות הבמה הרצליה, בשעה 22:00.
מוצש 27.11 היכל התרבות ראשון לציון, בשעה 21:00.




































