כולם כאן עשו חשבון נפש נוקב עם עצמם. בעיקר אלה שנסעו לאול אינקלודד בתורכיה. הנה כמה מסקנות נוקבות של הישראלי הממוצע אחרי חגים 2009: גלעד שליט חי. לא בכל מחיר. לא עם דם על הידיים. אסור לקיים משא ומתן עם טרוריסטים. אלה ארבעת המשפטים שנשמעו בכל אוהל בכינרת וליד כל מקפצה באנטליה. הישראלי הממוצע נורא אוהב את גלעד שליט ונורא רוצה שיחזור הביתה בשלום, אבל שלא יבלבלו לו את המוח על משא ומתן עם החמאס ובוודאי ובוודאי שאי אפשר להחזיר רוצחים עבורו.
איך כל זה הגיוני? איך לא? איך הגיוני לחיות דווקא במזרח התיכון, שאפשר לעשות אותו דבר רק בלי האיום האיראני בלונדון? ואפרופו האיום האיראני, עברנו את נקודת האל חזור. אסור לתת להיטלר הפרסי הזה אפשרות לפתח פצצה. חייבים לתקוף את איראן. אסור לתקוף את איראן ולהבעיר את כל המזרח התיכון. המסקנות ברורות ביותר: אם אנחנו לא נתקוף, אנחנו נושמד. אם נתקוף, נבעיר את כל המזהת. אחמדניג’אד רוצה להשמיד את העם היהודי, וכמו כן השואה לא התקיימה. זה באופן ברור ביותר אלא אם אתה שואל את ראש עיריית ראש העין.
הפסדתם שערורייה ענקית. מתברר שראש העין חתמה על ברית ערים תאומות עם העיר דכאו בגרמניה. שמעתם על דכאו? יופי של מקום! חוץ ממחנות הריכוז, יש שם נוף יפה ואווירה טובה בכללי. ראש עיריית ראש העין שכח כנראה את הקטע ההיסטורי והמעיק הזה של דכאו ומיהר לחתום עימה ברית ערים תאומות, שהמשמעות היא שהנוער מראש העין ייסע לדכאו, יתרשם עמוקות ויזדעזע, והנוער הדכאווי ייסע לראש העין ויכול להיות שגם שם יירשמו כמה זעזועים לא קלים. מהומת עולם קמה וכנראה החבר’ה מראש העין יישארו בבית ואילו החברה מדכאו ימשיכו את הפעילות האנטישמית בכל יום שלישי כרגיל.
חברים, אנחנו חג ראשון בלי דודו טופז וזה לא פשוט. הישראלי הממוצע מזמן הכריז שהתקשורת הרגה את דודו, שניסה להרוג את התקשורת, כי דודו היה משוגע, וכמובן כי התקשורת מורכבת משמאלנים, שתוקעים סכין בגב האומה ולכן צריך להשמיד את התקשורת כמו שדודו ניסה, אבל לא הצליח כי הוא לא משוגע מספיק. אין ספק שממבט של חודשיים אחרי זה, הסיפור העצוב של השנה שחלפה, הסיפור המדכא והמטורף ביותר שהיה כאן, אנחנו חזקים, אנחנו ששרדנו את דכאו ושרדנו את ראש העין נעבור גם את זה.
חג סוכות הוא גם תקופה של פריחה ענקית בכל מישור הפסטיבלים. אין נושא שאין עליו פסטיבל, כולל הפסטיבל השלישי לנושאים לפסטיבלים במזכרת בתיה. אתה לא יכול לעבור חתיכת ארץ בלי להיתקל בפסטיבל החרוב, העוד, התות והפטמה הבלתי מוערכת. רוב האירועים הם בחינם מבחינת הכניסה ועולים ממון רב עם קניית הכריך הראשון. אבל אנחנו נעבור גם את זה ונגיע חזקים ומחושלים לפסטיגל, שיצנח עלינו בחנוכה ואם לא נשרוד, תמיד נוכל לקפוץ אליכם לאיזה סוף שבוע בכפר. לא איכפת לכם שנבוא, נכון? פוסט חג שמח.
