את שלום חנוך אין צורך להציג. מזה עשרות שנים הוא מוביל את המוזיקה הישראלית לפסגות, שעליהן תקע יתדות משמעותיים – מבלדות נוגות, כמו מאיה, ועד להמנוני רוק נצחיים, כמו מחכים למשיח, שמילותיו רלוונטיות גם היום. אבל חנוך לא נח על זרי הדפנה, וגם בעשור השישי לחייו ממשיך ליצור ולחרוש את הבמות. כשהייתי צעיר הופעתי פחות, לא כל כך הרבה כמו שעכשיו, הוא אומר בקולו הצרוד, המאפיין גם את שירתו.
להופעה הקרובה בלונדון חנוך מגיע חמוש במפיק ובקלידן, משה לוי, שמלווה את רוב שנות קריירת הסולו שלו. זו הופעה מאוד אינטימית, מאוד קרובה, עם מגוון רחב מאוד של שירים, חומרים שונים מתקופות שונות. אנחנו רצים עם זה כעשר שנים בהצלחה הולכת וגוברת, הוא מספר, בהופעות הקטנות אני מרגיש את הקהל ויודע בדיוק איך אנחנו מתקדמים. דוגמה לכך היא השיר הידוע, כמה טוב שבאת הביתה, שאותו לא נוהג לבצע הרבה בישראל, אבל לדבריו, כשאני נמצא בחוץ לארץ, אני מרגיש מה זה עושה לקהל. את השיר, אגב, הוא הלחין באחד מביקוריו בישראל, בתקופה בה שהה בלונדון בתחילת שנות ה-70′.
מה אתה זוכר מהתקופה בלונדון?
שהתקשיתי באנגלית. מאוד. התקשיתי לכתוב ולתקשר עם אנשים ולכן זו הייתה תקופה לא קלה, אבל עבדתי, הכרתי את עצמי ועברו עליי כל מיני דברים מעניינים. הוצאתי תקליט גם (Shalom, 1971). אבל בסופו של דבר חזרתי לארץ במחשבה שאני אסע לארהב ואז התחילה מלחמת יום כיפור ואיכשהו נכנסתי למילואים….
היית רוצה לנסות שוב?
לא, לא. אין צורך. ברגע שחזרתי, חזרתי… יותר מהכול בגלל השפה. חשבתי שלא אוכל לכתוב באנגלית כמו שאני כותב בעברית. זה הדבר המהותי בעצם. גדלתי עם עברית. זאת השפה שלי וזה חלק ממני ולכן אני לא מאמין שיש בי את היכולת להתבטא באנגלית כמו שבעברית, כי שפה זו גם סביבה.
אתה מעדיף הופעות אקוסטיות על פני הרכב מלא?
האמת היא שיש לי שתי אהבות: הופעות רוק והצד השני שלי, שזה שירים שקטים, שהדרך להעביר ולבטא אותם היא לא בצורה של פנייה לקהל גדול, אלא דווקא לאנשים שיושבים קרוב ומקשיבים ושומעים את המילים עוד יותר ‘קרוב’ וגם השירים הם קצת אחרים. תמיד חיפשתי איזושהי דרך לעשות את שני הדברים בעבודה שלי וזה מה שבעצם יצא בהופעה הזאת, ‘יציאה’, שהיא מהצד האישי יותר.
והאלבום האחרון שלך (שלום חנוך, 2009) הוא אנרגטי במיוחד…
כן, אני ממשיך לעשות את זה, וללא ספק השירים היותר אינטימיים באים תוך כדי זה. גם כשאני עובד וכותב אני כל הזמן מתחלק – הולך לצד זה ואחרי זה הולך לצד זה. ככה אני מקבל אנרגיות מאחד לשני.
איך אתה מצליח לשמור על החיבור שלך אל השירים ולהביע אותם כל פעם מחדש?
בצעירותי למדתי תיאטרון. שלוש שנים בבית-צבי ברג. בעצם, שאתה לומד תיאטרון או במה, אתה לומד להופיע ואחד מהעקרונות של ההופעה הוא כמובן איך אתה מתחיל כל פעם מחדש ממקום שבו אתה בעצם לא חוזר על עצמך. אני לא מעוניין לחזור על עצמי, אני אוהב לשנות גם בשירים וגם בדרך שאני מופיע ומוסר שיר. כל פעם אני עושה משהו אחר, מתוך זה שנקודת המוצא שלי היא שאני נמצא באותו רגע שם ואני לא יודע כלום. כי מה שאני יודע – אני יודע, אני לא צריך לחשוב על זה. זה יוצא… ואז לפעמים אפילו אני מופתע מאיך שהשיר המסוים מתפתח… אחרת לא הייתי יכול להופיע. אחרת באמת הייתי מרגיש שאני משקר. אז זה דבר שנטמע בי מגיל צעיר… אני תמיד מתחיל ממקום ריק וזה מתמלא מעצמו באותו רגע.
בהופעה תבצע את השירים הידועים שלך?
רוב השירים הם כמובן שירים שמכירים ואוהבים. היות ויש הרבה שירים כאלה, אנחנו מחליפים מדי פעם. אני גם פתוח לשינויים על המקום. אני שואל את הקהל מה הם רוצים ולפעמים אני עושה שיר שלא חשבתי עליו. משה ואני מסוגלים לעשות כמות בלתי מוגבלת של שירים במקום.
יש אלבום חדש באופק?
כן, כמובן. אבל אם תשאל אותי איפה האופק אני לא אוכל לדייק.
תבצע שירים חדשים ממנו?
יכול להיות. אם אני שם שיר מסוים הוא יבוא על חשבון שיר אחר. הרבה פעמים יוצא שאנשים יוצאים מההופעה ואומרים לי ‘למה לא שרת בדיוק את השיר הזה’… האמת היא שזה שובר את הלב אחרי הופעה לשמוע ממישהו – למה לא שרת את ‘לילה’ או את ‘הדרכים הידועות’?’ ואז אני אומר: ‘אם הייתי יודע שאתה רוצה, הייתי שר את זה’.
אז אתה משאיר זמן לבקשות הקהל?
בפירוש כן.
* הכנסות המופע מיועדות לתמיכה במשלחת האולימפית הישראלית ללונדון 2012. את המופע מפיקה טלי צמח.
