אני פוגשת את ענת בבוקר חורפי שטוף שמש בפרימרוז היל, ליד ביתה, לשיחה על מעברים: מאלופת שייט לאמא, מישראל ללונדון, מסטודנטית למאסטרית. ענת מגיעה לבושה בפשטות, סקי-שיק ההולם את הכפור שבחוץ, נקייה מאיפור וגינונים. כמעט וקשה לקשור את האשה שיושבת מולי, לזו המככבת במדורי הרכילות.
יותר משנתיים חלפו מאז פרישתה המתוקשרת מעולם השיט. ענת מספרת על החלטה קשה, התלבטות עמוקה, געגועים לרגעים הטובים והריגוש שבסגנון החיים האולימפי. את הרגעים הקשים קל להדחיק. בתחרויות פגשה ענת שייטות שממשיכות עד גיל מבוגר ומגדלות ילדים בשלט רחוק. לענת זה לא התאים.
ינון קרייז, החבר דאז והבעל היום, גר בלונדון. כחצי שנה לאחר הפרישה הם נישאו והשתקעו כאן. המטרה הראשונה שענת הציבה לעצמה הייתה סיום התואר השני. לשם כך אף נסעה לעיתים תכופות לארץ כדי לקדם את לימודיה. לידת הבת, ליאם (שנה וחצי), עיכבה במקצת את קבלת התואר הנכסף בתקשורת פוליטית, עד לפני כחודשיים. אפילו לטקס הסיום היא מתכוונת לנסוע, ולא מבינה את הגישה הישראלית המזלזלת כלפי האירוע. אני שואלת על ריקנות של היום שאחרי, אך כמי שתורגלה בנפילות מתח בסקלה אולימפית – נראה שלא תתרגש מטקס הסיום. חשוב לסיים דברים, ומיד אחר-כך לחפש משהו חדש היא מסבירה. שאלותי לגבי מהות הדבר החדש שהיא צופה לעצמה נתקלו במעטה מסתורין. משעמם, כנראה זה לא יהיה.
עד לפני הולדת ליאם, המשיכה ענת להגיש תוכניות טלוויזיה בנושאי ספורט: ספורטי.וי ועושים גלים. בביקוריה בארץ הצטלמה לכמה תוכניות בכל פעם. החמיא לה שהעניין בה לא דעך למרות המעבר ללונדון. כרגע, תכיפות הנסיעות ירדה, וגם כשהיא בארץ – קשה לה להתנתק מליאם לצילומים. האני מאמין שלה אומר שאחד ההורים צריך להיות זמין. כרגע זו אני ואני נהנית מכל רגע. הילדה יותר חשובה מהקריירה. עם זאת, היא מתגעגעת לעולם הטלוויזיה, ובבוא הזמן תנסה להשתלב בחזרה. בינתיים, היא חושבת להתמקד בצד התיאורטי – לימודי טלוויזיה. הרי בלונדון טלוויזיה מצויינת.
לידת ליאם הייתה תקופה קשה מבחינה רגשית. כספורטאית אולימפית, העולם סובב סביבך, כולם מתעניינים בך. פתאום, מרכז העולם הוא כבר לא את, אלא הדבר הקטנצ’יק הזה שזקוק לתשומת הלב שלך.
הבעל ינון שותף בקרן הון הסיכון Benchmark. הוא ייסד בהצלחה את חטיבת פוקס קידס אירופה, רשת ערוצי הילדים, ואת סיפורו לומדים בבתי ספר למנהל עסקים. לינון חיבה לגלישת רוח (כך הכרנו, הוא רצה לראות את הסירה) והשניים מבלים חופשות בגלישה נוסטלגית. לא משעמם לי עם ינון לרגע. אנחנו מכירים אנשים, מוזמנים לאירועים ויוצאים המון. החיים צבעוניים ומרתקים. כבר הגענו לכמה פרימיירות…. ממש העולם הגדול. לא שאני מטורפת על זה, אבל בכל זאת יש משהו בשטיח האדום…
השניים גרים בבית פרטי ונעים בפרימרוז היל היוקרתית. בין פריטי המעצבים (כשהגעתי הבית היה מוכן לגמרי, לינון יש טעם מצויין) מפוזרים צעצועים לילדה, וסנואו בורד להורים…
החברים של ענת בלונדון הם ישראלים. כשעברה ללונדון רצתה ענת להכיר אנשים ממקומות שונים, אך גילתה שהעברית מחברת, במיוחד כשיש ילדים. מגלים פה ישראלים אחרים ויפים. כואב לענת לשמוע ישראלים שמצהירים על כוונתם להישאר בלונדון לצמיתות. מהצד של הארץ קל לקטר, אך כשעברה לחול מצאה את עצמה מסנגרת לא פעם על עמדות ופעולות ישראל. אולי נדבקה בחיידק הציוני כשצעדה עם הדגל בשם המדינה. את המעבר ללונדון היא רואה כהרפתקה בחיים, אך את ילדיה היא רוצה לגדל בארץ. בנינו שם משהו, לא חבל?
ענת פבריקנט, החלה לשוט בגיל 17 בדגם ה-420 עם שני קדמי, ובהמשך עברו יחד לדגם האולימפי ה-470. ב-1996 סיימה ענת יחד עם שני במקום ה-12 באולימפיאדת אטלנטה. 1999 היתה שנה רווית הישגים בתחרויות יוקרתיות בעולם; זהב בתחרות שבוע אביב בצרפת. שבועות ספורים בלבד לאחר מכן, זכו בכסף בטורניר הייר בריביירה הצרפתית, ובכסף בטורניר ספא שבהולנד. באליפות העולם במלבורן אוסטרליה, 1999, הגיעו ענת ושני למקום הרביעי. לאולימפיאדת סידני, 2000, הגיעו ענת ושני כאחת התקוות הישראליות למדליה וסיימו במקום הרביעי. בשנת 2001, לאחר אליפות העולם בה סיימו במקום החמישי, פרשה שני קדמי וענת החלה לשוט עם לינור קליגר, אלופת העולם לנוער בדגם 420 ב-1998. כשנה וחצי לפני אולימפיאדת אתונה, היא הודיעה על פרישתה.
