האם אמנות מסוגלת לעורר אמונה? האם אמנות בת ימינו מאמינה במשהו? האם האמנים היוצרים אותה מאמינים במשהו? עבודות הווידיאו המפורסמות של ביל ויולה מתעסקות בנשגב ובמצבי הארה, הפסלים של מארק טיטצ’נר מדברים על אמונה בדבר שינוי חברתי, מיצגי האור הספקטקולריים של אולפור אליאסון מבקשים להעביר אותנו חוויה טרנסצנדנטלית – כולן עבודות רוחניות שאף לא אחת מהן נגועה באמונה ממשית.
נדמה שיש בעייתיות בסיסית בתערוכות בנושא אמונה שכוללת עבודות שעשו אמנים חילוניים המתעסקים עם מצבים מטפוריים של הארה ואמונה. כנל לגבי ‘אילומיניישנס’ – האחרונה בסדרת תערוכות בטייט מודרן שמבקשת לבחון את מושג האזרחות באמצעות שאלות שמתייחסות לכלכלה, אמונה והקשר בין מדינה לאינדיבידואל. אילומיניישנס כוללת עבודות וידאו של אמנים מצרפת, ארגנטינה, רומניה, אפגניסטן, קנדה, אמריקה ואירן, שמנסות לבחון במה כרוכה אמונה במאה ב-21.
עבודת הווידיאו של Dan Acostioaei מתמקדת בעוברים ושבים ברחוב ברומניה שמצטלבים מספר פעמים בחולפם סמוך למקום קדוש. המקום או החפץ הקדוש אינו נראה בסרט והמצלמה מתמקדת אך ורק במחווה האנושית. רוב רובם של הולכי הרגל ממהרים לדרכם, אינם מסתכלים לצדדים, ויחד עם זאת עדיין מכבדים את המקום. מה מעמדה של מחווה שהופכת לטבע שני? האם זו פנייה לאלוהים או סימן לאנשים אחרים? תפילה חרישית או החצנה רגעית של רגש פנימי? רגע אישי או רפלקס קולקטיבי?
Acostioaei הוא קתולי שנולד תחת שלטונו של צ’אוצ’סקו, ועבודתו בוחנת את האופן בו דוכאה הדת בידי הפוליטיקה ולאחר מכן שוחררה בידי החברה. אמונה, על פיו, היא הרבה מעבר לפולחן ריקני, מה שקשה לומר על עבודתו של סנפורד ביגרס האמריקאי, שהמיס שרשראות היפ-הופ ויצר מהן פעמונים עבור מקדש זן יפני.
צמד האמנים קרבלו-פרמן מתעדים טקס מחאה של חברי קבוצת פאלון-גונג מחוץ לשגרירות סין בניו יורק בעת סופת שלגים עזה. פאלון-גונג הוצאה מחוץ לחוק ב-1999, והאשמות נגד חברי הארגון בדבר הפרת זכויות אדם הובילו להפגנות מחאה מתמשכות מחוץ למספר רב של שגרירויות סיניות ברחבי העולם. תנאי מזג האוויר הקשים בהם מקיימים המפגינים את המדיטציה שלהם, הופכים בווידיאו של קרבלו ופרמן למטאפורה ליחסים בין המשתתפים לשלטון הסיני.
שלא במפתיע, העבודה המעניינת ביותר בתערוכה מתמקדת דווקא בספקנות. ‘אלוהים’ – פרי יצירתה של האמנית הצרפתייה, ואלרי מרז’ן – מציגה שמונה גברים ונשים ישראליים חרדים לשעבר, המתארים את רגעי הספק המכוננים שלהם בהם העיזו לראשונה להדליק את האור ביום שבת, או את הרגע הראשון בו ערבבו חלב עם בשר. הראיונות הקצרצרים, השזורים זה בזה, חוזרים שוב ושוב לאותם רגעי גילוי מבלי לחשוף את תפישת עולמו של המרואיין – ובכך דורשים מהצופה להחליט במה הוא מאמין.
עד 24/2. א’-ה’ 10:00-18:00, ו’ ושבת 10:00-22:00. חינם.
Tate Modern
Bankside, SE1
Tel: 020-7887 8888
Tube: Blackfriars / Southwark
