עורך יקר,
סטיבן מילר במכתב לג?ואיש כרוניקל ב-6 לינואר, מקווה לרפורמה באום; וכך גם כולנו אולם הסיכויים שזה יתרחש נראים בלתי סבירים. בשנת 2006, בשל ההתמקדות העיקרית של האום בהכפשה לא הוגנת של ישראל, העצרת הכללית נטשה את נציבות זכויות אדם ויצרה את המועצה לזכויות אדם (לשווא) בתקווה שגוף זה יתמקד במטרתו הראשונה במעלה של התמודדות ללא משוא פנים עם הפרות זכויות אדם; אך כפי שאנו רואים שום דבר לא השתנה.
בכל סדר יומה של אסיפה, נושא מספר שבע מוקדש באופן בלעדי לישראל (כנראה שהוחלט כי מפרת זכויות אדם הגרועה ביותר בעולם מחייבת פריט מיוחד משלה) והוא בחר לצאת עם גינוי. יש להסתכל על הרכב מדינות החברות ב-UNHRC כדי הבין מדוע אפילו מזכל האום לשעבר, באן קי-מון מודה כי ישראל אינה מטופלת בהגינות באום.
לאחר פרסום החלטת האום 2334, הסבירה נציגת אשף, חנן עשראווי כי הסיבה האמיתית להתעקשות הפלסטינית, שנותרה ללא שינוי מאז 1920, היא כי הפלסטינים לעולם לא יקבלו מדינה יהודית. לכאורה זו עובדה ברורה, אולם קצרות-הרואי של המערב שממשיך עם הגישה לפיה מדובר בסכסוך על התנחלויות. נוכח שיעור התמותה הטרגי בתימן, וחצי מיליון קורבנות בסוריה, שבהם נותר האום אימפוטנט. ממשיך האום לרדוף ללא הרף את ישראל על בניית בתים בירושלים באמונה שזה המכשול העיקרי לשלום. ועם החלטה 2334, שבריטניה תמכה בה באופן מחפיר, הוא מנסה למחוק את הזכויות המשפטיות של העם היהודי לארצו. הגיע הזמן עבור המוסד אצילי אשר אינו מסוגל להשיל את ההטיה האנטי-ישראלית שלו, להיות מוחלף
מלווין ליפשיץ
לונדון (W14)
* דעותיו של הקורא לא בהכרח משקפות את דעותיה של מערכת עלונדון
