מה שיחודי בכתיבה של סטופראד הוא שבסוף המחזות שלו אתה נשאר בתחושה של פרדה מחברים קרובים. כאילו הכרת באופן אישי ואינטימי את הדמויות ועכשו אתה מתחיל להתגעגע. העלילה מורכבת ונפרשת על-פני 22 שנה, מרתקות מבחינה היסטורית: מ-1968 ועד 1990. הלוקיישן נפרש ביחוד בין שני מקומות מרכזיים: פראג וקיימברידג\'.

המקשר ביניהם הוא יאן, בחור צ\'כי ששוהה סמסטר אחד בשנת 68 עם מקס – מרצה קומוניסט בקמברידג\', אשתו אלינור ובתו, ילדת הפרחים אזמה. המעניין הוא דווקא ההבדל בהשקפת העולם בין מקס האנגלי המעריץ את הקומוניזם ויאן הצ\'כי המעריץ את אנגליה ואת החופש והדמוקרטיה שהיא מציעה.

יחד עם יאן אנחנו עוברים את שנות ה-70 בדירת חדר קטנה בפראג ודרכו אנו חווים את התמורות הפוליטיות בצ\'כוסלובקיה ובמזרח ארופה. מה שמייחד את יאן בין השאר הוא אוסף התקליטים המדהים שלו שכולל את כל ענקי הרוקנרול. יאן מעריץ גם להקת רוק אוונגרדית מרדנית העונה לשם \'אנשי הפלסטיק של התבל\' שבשלב מסויים מצונזרים ואף נאסרים.

מאסרם גרם באותה תקופה להדים רבים ולמחאה על האיסור של חופש הביטוי, מחאה שאחד מראשיה היה ואצלב האבל (נשיאה הראשון של צ\'כסלובוקיה לאחר הפלת המשטר הקומוניסטי ב-89). זה אחד החיבורים ההיסטוריים בהצגה. עוד דמות מוזיקלית אמיתית שמוזכרת במחזה היא דמותו של סיד בארט, שהיה מנהיג ההרכב המקורי של \'פינק פלויד\' עד שירד מהפסים ובילה את שארית שנותיו בקמברידג\' (עד מותו ביולי האחרון).

אחד הדברים המצויינים והמיוחדים בהצגה הוא שהמעברים בין הסצנות כוללים הקלטות מקוריות (וחלקן נדירות) של שירי תקופה מלווים בכתוביות עם הכותרות ושמות המבצעים, מסודרים כרונולוגית לפי השנים שחולפות במחזה. שירים של בוב דילן, \'רולינג סטונס\', \'פינק פלויד\', \'ולווט אנדרגראונד\' וגם \'אנשי הפלסטיק\' לצד \'יו 2\' ו\'גנז אנד רוזס\' בשנות ה-80.

המחזה מסתיים בהופעה של ה\'רולינג סטונס\' באיצטדיון סטרחוב בפראג ב-1990,אליו מגיעים יאן ואזמה. האיצטדיון היה מפורסם כמעוז הקומוניזם ועתה מארח קונצרט רוק עם אחת הלהקות שמסמלות במזרח את החופש המערבי. זהו סיכום סימבולי ממצה של השינוי שעבר על מזרח אירופה בשנים האחרונות וזו גם סגירת מעגל מוזיקלית. מה שבטוח הוא שאחרי שיוצאים מההצגה מתחשק לרוץ מיד ולקנות תקליטים.

עד – 5/11. ג\'-שבת 19:30, ד\' ושבת גם 14:30, א\' 15:00. £45-£10.

אריאלה אשד

לכתבות נוספות של אריאלה אשד