הפורטרטים של חגית שחל מעטרים מזה שנים עמודי שער וכתבות בעיתון ‘ידיעות אחרונות’. בין השאר ציירה שחל גם דיונים משפטיים עבור ערוץ 2 ורשת החדשות ABC, ביניהם גם את משפטו של יגאל עמיר; הייתי בכל הדיונים וציירתי בין חמישה לעשרה ציורים לדיון, היא נזכרת. עמיר עצמו נראה היה כבחור צעיר ותמים, כמו הרבה בחורים אחרים, אך למעשה הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני יושבת מול רוצח שרצח ראש ממשלה. הקשר בין החזות שלו למעשה שעשה איננו נתפס. הדיונים היו מאוד טעונים ועוצמתיים מבחינה רגשית. המשפחה שלו הייתה יושבת מעלי, מציצה בציורים ואף מעירה הערות – מדוע עשית אותו עצוב? הם שאלו. עמיר בעצמו אמר לי יום אחד, בטון מתגרה ובחיוך – הציורים שלך על הפנים.
שחל מתפרנסת גם מציור פורטרטים מוזמנים של אנשים פרטיים. יש אנשים שהיו רוצים שדיוקנם יתנוסס על קיר הבית או המשרד אך בין רצון זה לבין הזמנת פורטרט בפועל קיימת מחיצת בושה ופחד מתגובות של חברים שמא יחשבו שנשוא הפורטרט חולה באיזו מחלת אגו טריפ קשה, היא מסבירה. הרבה פעמים הפורטרטים מוזמנים עבור מישהו כמתנת יום הולדת או ציון דרך בחיים, ויש אנשים שדואגים שמישהו כבר יזמין זאת עבורם.
שחל הסתכלה להרבה מאוד אנשים בעיניים – כאלה שהזמינו את הציור ואחרים, אותם בחרה לצייר מתוך סקרנות. תערוכה של ציוריה תפתח ב-26 באפריל ותמשך חודש בגלריית האמנות של מיקי תירוש באיסט פינצ’לי, תחת השם מי זה מי?.
את מיקי תירוש אני מכירה שנים רבות, עוד מהתקופה שהייתה לו גלריה בתל-אביב, היא אומרת. הוא מעריך ועוקב אחרי העבודה שלי כל השנים והיות וכבר זמן רב הוא מרכז את הפעילות שלו בלונדון, הוא החליט להזמין אותי להציג את הציורים בגלריה שלו כאן.
התערוכה תכלול 20 ציורים של אנשים מפורסמים אותם חגית לא פגשה מעולם אך הייתה להם נגיעה בחיים שלה, בצורה כזו או אחרת, או שעניינו אותה באופן אישי. בחרתי 20 מתוך כמעט 100 שרציתי לצייר. היה לי מעניין לתת את הפרשנות שלי לאותם אנשים. בציור של אנדי וורהאל, למשל, הבאתי לידי ביטוי את היצירתיות, הצבעוניות והפסיכיות שלו, היא אומרת.
הציור שהשפיע עלי יותר מכל היה הדיוקן של גנדי. שהוא אחת הדמויות המדהימות בעולם, לדעתי, שתבעו חותם מבחינת תרבותית ואנושית. אין לי זיקה מיוחדת להודו או לרוחניות אך תוך כדי הציור יצא ממני משהו רוחני עד שהרגשתי את הצורך להוסיף את סמל האום הטיבטי, המייצג את הצליל הראשוני שיצר את היקום כולו. אחת התלמידות שלי היא אשתו של נציג הבנק ההודי שאמרה לי שזה אחד הציורים המרגשים ביותר של גנדי שהיא ראתה. לדבריה, יש בו משהו שהוא מעבר לדומה או לא דומה, יפה או לא יפה.
בפורטרטים מוזמנים העבודה היא שונה – כשהדיוקן הוא בהזמנה אני מחוייבות יותר ללקוח ולא תמיד יכולה לצייר את כל מה שאני רואה. הדיוקן אמור להיות מחמיא, מנציח, אמור לתת תמונה מסויימת של האופי והאישיות, אך יחד עם זה, אני לא מתחנפת אלא מציירת את מה שאני רואה. אני לא אצייר אישה בת 60 עם פרצוף של בת 24 אך גם לא אתאכזר אליה. יש לי סודות – לפעמים אני רואה על אנשים רגשות או קווים באופי שאני בוחרת לטשטש או לא להבליט. אני מצלמת את נשוא הדיוקן עשרות תמונות ותולה אותן על קיר גדול ומזה בונה את הציור, שמכיל בתוכו גם את הרשמים שלי מפגישה עם אותו אדם וגם מהבעות הפנים השונות ומצבי הרוח המשתקפים מהתמונות.
עד כה הציגה חגית כ-20 תערוכות יחיד והשתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות, בין השאר, בסלובקיה ובפריז. מניסיוני (הלא רב) בחול ראיתי שבכל מקום הסצינה שונה והציורים מתקבלים אחרת. אני מקווה שהרבה אנשים יגיעו לתערוכה ומקווה ליצור קשרים חדשים עם גלריות מקומיות נוספות לתערוכות עתידיות וכן, גם מקווה שתהיינה מכירות, למרות שמחלק מהציורים יהיה לי מאוד קשה להיפרד.
