בחודש יוני הקרוב (בתאריכים 19-27/6), יציין פסטיבל סרט חמש שנים של מתן במה ליצירות קולנועיות וטלוויזיוניות כחול?לבן. עם השנים, היקף הפסטיבל התרחב ואף פרץ את גבולותיו והגיע עד אמסטרדם וסנטיאגו בצ’ילה. בבריטניה הוא יתקיים השנה ברחבי לונדון וגם בערים: לידס, מנצ?סטר ובאזור רדברידג?. הפסטיבל הוא פרי יוזמתן של פטי הוכמן, אודליה הרוש וענת קורן, שפועלות במרץ כדי לחשוף לקהל בבריטניה את הפן האמנותי הייחודי של ישראל. לדברי המארגנות, זו הזדמנות נדירה לראות קולנוע טוב ובה בעת להתבונן לתוך המורכבות של החברה הישראלית, לאו דווקא מהיבט פוליטי. האג’נדה הזו משכה תומכים רבים שנרתמים מדי שנה לקיום וקידום הפסטיבל, ביניהם דר נסים לוי, הפטרון הראשי של הפסטיבל, ומגוון חברות, בנקים וגורמים פרטיים.
הפסטיבל ייפתח באירוע חגיגי בבאפטה עם המילים הטובות (בתמונה הקטנה למעלה), שמספר על מסע חיפושים מרתק אחר האב הביולוגי של המשפחה. בדומה לו, ניתן למצוא לא מעט סרטים שמתמקדים בנושאי משפחה וזהות, ביניהם: ירח בבית 12 הנוגע ביחסים בין אחיות, באבא ג’ון שעוסק במערכת יחסים בין אב לבן, חתונה מנייר שמתייחס להתמודדות עם ילדה הסובלת מלקויות וברש העוקב אחרי שתי נערות שמוצאות את עצמן במערכת יחסים אינטימית.
מהסכסוך לא ניתן להימלט והסרטים נדיה שם זמני וכמעט חברות עוסקים בנושא באופן מיוחד; הראשון מספר על אישה פלסטינית החיה בזהות שאולה של רעייה יהודייה, והשני עוסק בחברות בין נערה ערבייה?ישראלית לבין נערה יהודייה שגרה בהתנחלות. גם הסרט ארץ פצועה משקף, באופן מוצלח, את המתח וההקצנה ביחסים בין ערבים וישראלים. הפסטיבל ייחתם עם הקומדיה ?פלאפל אטומי? בהקרנה מיוחדת במלון בוטיק בסוהו.
הצצה לאחורי הקלעים
מלבד צפייה בסרטים, תוכלו ללמוד לעומק על תהליך יצירתם, כשלמעלה מ?25 יוצרים ושחקנים מהארץ יגיעו במיוחד לפסטיבל כדי לקיים שיחה עם הקהל לאחר ההקרנות, ביניהם: ארז תדמור, במאי ?ארץ פצועה?; דורית חקין, במאית ?ירח בבית 12?; עידו רוזנבלום, יוצר ושחקן מוביל בסדרה ?החדש של עומרי גורדון?; ורועי אסף, שחקן מוביל בשלושה מהסרטים. אותם אורחים ישתתפו גם ביום תעשייה בחסות ליידי שרון הראל כהן, שבו הם ייהנו ממפגש עם אנשים מתעשיית הקולנוע הבריטית ומכיתת אמן בהנחייתו של השחקן ג?רמי סטוקוול.
אורח נוסף שיגיע הוא אחד מהאמנים הבולטים בעולם התיאטרון והקולנוע בישראל כיום – איתי טיראן. טיראן (36) הוא שחקן עטור פרסים שנבחר על ידי הקרן למצוינות בתרבות בישראל ואף כיכב בבריטניה לפני כחמש שנים בסדרת הטלוויזיה ?ההבטחה? ששודרה ב?Channel 4. בפסטיבל תוכלו לצפות בו בסרטים ?היורד למעלה? ו?דיבוק?.
אחד הדברים המיוחדים בתעשייה הישראלית, מעבר לכישרון המוכח שלה, הוא ההרכב האנושי והמוזאיקה של סקטורים חברתיים שונים, מציין טיראן, בשיחה לקראת בואו לפסטיבל. המיקום הגיאוגרפי של המדינה הזו והצומת התרבותי בו היא נמצאת – המחברת בין אפריקה, אסיה ואירופה, לצד כל התמורות שמתחוללות בה בתחומים חברתיים, פוליטיים, ביטחוניים וכיוצא בזה – מייצרים את אחת מהמעבדות המעניינות ביותר עבור כל תעשיית קולנוע או תרבות בכלל. טיראן מספר בגאווה על התגובות החיוביות להן זוכים סרטים ישראלים בפסטיבלים בעולם, שמבטאות השפעה גלובלית של התעשייה הישראלית, הנתפשת בעיני יוצרים מחו?ל כייחודית ובעלת רמה גבוהה. אני חושב שהמספרים והנתונים מדברים בעד עצמם, בהתחשב בגודל התעשייה ובתקציבים שבהם נעשים סרטים ישראליים – זה יותר מפלא. התעשייה הזו כיום היא שם נרדף למצוינות בעולם.
הקריירה של טיראן מתאפיינת ברב?גוניות ובשילוב של הקולנוע והטלוויזיה יחד עם עולם התיאטרון. התיאטרון כל הזמן נמצא שם, כמו איזה בסיס אם, איזה בית שאני יוצא ממנו אל המדיומים האחרים, הוא אומר. הקולנוע בשבילי זה מקום הרבה יותר כאוטי, זר וחדש. ככל שאני עושה יותר סרטים, ככה גם התחושה שאני יודע פחות ופחות מתחדדת אצלי. יש משהו מאוד אקסטרים ואמיץ בעשיית סרט. גם לגבי המשחק, אין איזו מן נוסחה שיכולה לפצח את הפלא שקורה באמת באינטראקציה של שחקן מול מצלמה; בשבילי זה באמת בגדר סוד, משהו שאני עדיין מנסה להבין.
על עלייה וירידה
הסרט ?היורד למעלה?, שבו משחק טיראן, היה מועמד לפרס הסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל קאן בשנת 2015, נבחר לסרט הטוב ביותר בפסטיבל חיפה באותה השנה וזכה בשלושה פרסי אופיר על התסריט, העריכה והסאונד. הסרט, שכתב וביים אלעד קידן, מספר על שני גברים הנעים במרחב העירוני של הר הכרמל, כל אחד בעקבות תשוקותיו ומניעיו האישיים, שמוליכים אותם בכיוונים הפוכים, תוך כדי מסתורין המחבר בין שתי העלילות המקבילות. אורי (טיראן) יורד מההר לעבר אונייה שתיקח אותו הרחק מהארץ, בעוד שמשה עולה להר במטרה למצוא את העגיל האבוד של אשתו. האנושיות והסימבוליות הופכות את הסרט לסוחף ומופתי.
על אף התחושות הקשות שמאפיינות את מסען של הדמויות המובילות, מזהה טיראן את הסרט כאופטימי: יש משהו באנרגיה של הסרט, מן ערסול מאוד נעים, כמעט מדיטטיבי, שלוקח אותך דרך פרגמנטים ואפיזודות שיש בהם דיוק, יופי, חוכמה ואהבת חינם. בסופו של דבר, אתה מוצא את עצמך מרגיש מין נחמה בסוף הסרט. טיראן גם מזהה בדמותו חוויות שחווה בעצמו: אי היכולת להתמודד עם החברה הוא משבר פסיכולוגי שאני יכול מאוד להזדהות איתו, מהמקום שבו אני הייתי בשלב שבין להיות נער לגבר או איש. משהו בבלבול הזה, באידאולוגיה הבוערת, בתחושה של הכל או כלום, במיאוס הזה – זה משהו שאני בהחלט מזדהה איתו ממקום של אדם מתבגר.
אבל בשונה מהדחף של אורי לצאת מהארץ, טיראן דווקא מרוצה מהקריירה שלו בישראל: ?מתוך נקודת המבט הנוכחית שלי, הרצון לפעול בתוך השיח התרבותי בישראל הוא דבר שאני מקבל ממנו הרבה סיפוק וגם רואה בו מידה של שליחות. העשייה התרבותית פה מעצבת פנים של חברה, שיש בה כל כך הרבה קולות ומתחים. יש בעבודה פה כל כך הרבה ערך ומשמעות. בנוסף, האנשים שאני עובד איתם יקרים לי מאוד. אני לא יודע אם במקום אחר הייתי יכול להרגיש את המשמעות הזו כמו שאני מרגיש אותה כאן?.
סרט אפוף מסתורין
לטיראן יש ניסיון מוכח בשפות זרות, כמו בדיבוק – הסרט השני שבו הוא מככב במסגרת הפסטיבל ומפתיע בפולנית שוטפת בתוספת נגיעות של יידיש. לדבריו, לעברית יש משמעות אישית עבורו כביטוי של בית, אך הוא לא ממהר לשמש כנציג של ישראל בעולם: ?אני חושב שהשליחות היא העשייה והאיכות שלה. זהו פועל יוצא, תוצר לוואי לעשייה עצמה. השגרירות היחידה שאני לוקח על עצמי היא שאני עובד, בין אם בארץ או בחו?ל, בשביל להציג את המצוינות הגבוהה ביותר והעבודה הרצינית ביותר שאני יכול. אם כתוצאה מזה נחשף העולם ליצירה שיש במקום הזה – זה בונוס?.
דיבוק הוא סרט מעורר מחשבה ואפוף מסתורין שנוצר בהפקה פולנית?ישראלית. המסתורין סביבו התעצם בעקבות טרגדיה מצערת, לאחר שבמאי הסרט, מרצ?ין ורונה, ככל הנראה שם קץ לחייו זמן קצר לאחר הקרנת הבכורה. פיוטר, הדמות שמגלם טיראן, הוא בחור בריטי צעיר העתיד להינשא לבחורה פולנייה בכפר שלה. ערב החתונה, פיוטר מגלה בחצר הבית עצמות אדם ומאוחר יותר הוא לומד שאלו הן עצמותיה של אנה – נערה שנפטרה לפני שנים שרוחה נכנסת בו ומשבשת את יום חתונתו. הפולקלור היהודי והתרבות הפולנית באים לידי ביטוי בסרט אמנותי, תיאטרלי ומצמרר.
עברתי חוויה מאוד אינטנסיבית, מגלה טיראן, מעבר לעשייה של הסרט, זו הייתה גם ההיכרות עם הבמאי מרצ?ין ואשתו אולגה, ועם חבורה של יוצרים, שחקניות ושחקנים. כולם נכנסו לי ללב וקיבלו אותי בצורה באמת יוצאת מן הכלל?. לדברי טיראן, פולין עוברת תהליך מעורר התפעלות בשיח התרבותי שלה כיום: ישנה מן משיכה להתעסק בתרבות הישראלית. אתה מרגיש שיש באמת איזה מסע של חיפוש, שלא כרוך רק בהלקאה עצמית או ברגשות אשם, אלא באמת ישנו מצב שבו האספקט היהודי בפולין הוא מעין איבר בתוך גוף, שבעקבות החוסר בו משהו בגוף משתנה. הם עושים את החיבור הזה המון דרך היצירה שלהם וזה מרתק; היה לי את הכבוד לחוות את זה גם כצופה מהצד וגם מבפנים.
לקראת ביקורו בלונדון, טיראן מתמוגג מהציפייה לרדת מהמטוס. הוא מסוקרן לגבי תגובות הצופים לסרטיו ומקווה שבלוח הזמנים הצפוף שלו יספיק גם לראות איזו הצגה טובה בעיר. לונדון היא אחת מהערים האהובות עליי בעולם. לא משנה אם זה יהיה יום יפה, מעונן או חורפי – בשבילי האווירה וההימצאות בלונדון נעימה ואני מכור לתחושה הזאת.
