המכירה הפומבית, שעורך בסוף חודש מאי בית המכירות היוקרתי והוותיק בונהמס שנוסד ב-1793, נעשית בשיתוף עם בית המכירות הישראלי, מונטיפיורי, בניהולם של יורם וקשלק ויובל בן-שלוש. האוסף המוצע למכירה כולל 150 ציורים, פסלים ופריטי יודאיקה מאת 80 אמנים שונים, ביניהם יגאל תומרקין, נחום גוטמן וראובן רובין. מבין העבודות, נמל מרסיי של מרסל ינקו נחשבת ליקרה באוסף, ומוערכת בשווי של כ-100-150 אלף פאונד. במחירים מתונים יותר ניתן למצוא את חתונה יהודית של משה מוקדי, המוערכת בכ-36-50 אלף פאונד וישנן מספר עבודות המוצעות למכירה בכאלף פאונד.
לדברי יעקב גילדור, היועץ האמנותי של מונטיפיורי, היצירות מייצגות למעשה את התפתחות האמנות הישראלית משנות ה-20′ ועד ימינו. גילדור, בעצמו צייר פעיל שהציג ביותר ממאה תערוכות יחיד בארץ ובעולם וגם לו יצירה באוסף המוצג, מספר כי מהתקופה הישראלית המוקדמת יותר משתתפים אמנים, כמו הרמן שטרוק, יעקב שטיינהרדט, משה קסטל, לודוויג בלום – שמות מבוססים, שיש להם מחיר בינלאומי מגובש והשתתפו במכירות בגרמניה, בתא ובמקומות אחרים בעולם. כמו כן, משתתפות יצירות של קבוצת אופקים חדשים, שהחלה לפעול בשנות ה-40′ והביאה את השפעת האבסטרקט, ביניהן עבודות של יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי.
יש גם קבוצה של עולים מרוסיה, ממשיך גילדור, ובלי שום קשר לפוליטיקה, יש קבוצה של ישראלים-ערבים שהקהל הישראלי אימץ לחיקו ואוהב לקנות עבודות שלהם, כמו – מחמוד קייס, פואד אגרביה וכן עבודה ענקית של פריד אבו שקרה, שמוערכת בין 3,000 ל-4,000 פאונד. יש גם יצירה של עליזה אולמרט, אשתו של ראש ממשלתנו הקודם.
גילדור נרגש מההזדמנות להרחיב את חוג האספנים ובעיקר להראות את הפנים היפות של ישראל והתרבות שהיא יכולה להציע. אני רואה הצלחה לא רק בעניין הכלכלי, אף שיש לו חשיבות גדולה, אלא במישור האידיאולוגי של פתיחת האמנות הישראלית לעולם כולו ולאספנים חדשים, שאין להם זיקה לישראל וליהדות, מספר גילדור על ציפיותיו. במכירה מושקע מאמץ אדיר במשך חודשים וב-24 במאי, בשעה 14:00, בתוך שעתיים-שלוש הכול נגמר. או שזה מצליח או שלא.
אנחנו מקווים שלא תהיינה הפגנות, שגופים פלסטיניים מארגנים לכל אירוע שישראל קשורה בו, אומר גילדור, המכירה הזו היא התרומה הקטנה שלנו לשנות קצת את החשיבה הזו ולהראות שמישראל באים גם דברים אחרים. אנחנו מקווים למקסימום חשיפה ושגם האנשים שגרים בלונדון יבואו לתמוך במכירה. בהשוואה לאמנות בעולם, המחירים נמוכים מתוך תקווה שיקרה מה שקורה בעולם וערכם יעלה. הצלחה לא נמדדת רק באחוזי המכירה. אם ההתעניינות תהיה גדולה ותהיה לזה המשכיות – זאת ההצלחה שלה אנחנו מקווים.
שוק ישראלי בלונדון
את הקשר הראשוני בין בית המכירות הבריטי לישראלי יצר עופר גילדור (בנו של יעקב), בעל גלריית גילדנ’ס ארט בהמפסטד. אני בקשר עם ‘בונהמס’ מאז שהם רכשו את מתחם בית המכירות ‘פיליפס דה פורי’ ב-New Bond street, מספר עופר, ייעצנו להם מעת לעת במגוון נושאים, כמו אמנות רוסית ב’אסכולת פריז’ ועבודות של מארק שאגאל. מכיוון ש’בונהמס’ נמצאים בחיפוש מתמיד אחר שווקים חדשים, וזכו להצלחה רבה בשנים האחרונות עם מכירות של אמנות מדרום-אפריקה ומיוון, שגם אלו הם שווקים חדשים יחסית בלונדון, חשבנו שהשוק הישראלי יכול לעורר בהם עניין.
למיטב ידיעתי, מעולם לא נעשתה מכירה ישראלית באחד מבתי המכירות הפומביות הגדולים בבריטניה, ממשיך גילדור, אנו צופים לתגובה חזקה משלוש קבוצות מרכזיות: אספנים מבוססים של אמנות ישראלית; חברים בקהילה היהודית באירופה וארהב, שיראו שזה קל יותר לגשת אל השוק הזה, כשהוא מתקיים בלונדון; וקבוצה חדשה של אספני אמנות, שעד כה לא נחשפו לאמנות ישראלית וימצאו שהאיכות והחשיבות ההיסטורית בהחלט עומדות בקו אחד עם שווקים מצליחים אחרים.
