זה דווקא החל בידיעה מוצנעת לפיה הצבא הבריטי מפעיל באפגניסטן מערכת תקשורת מתוצרת התעשייה הצבאית הישראלית, זה המשיך בקריאה שהשמיעו האיגודים המיקצועיים בוועידתם השנתית בליברפול להטיל חרם צבאי על ישראל .זה התפתח זמן קצר לאחר מכן כאשר נודע כי הרמטכל הבריטי ערך ביקור חשאי למחצה בתל-אביב בו הוא פגש בין היתר את שר הביטחון הישראלי .זה הסתיים ימים ספורים אחר-כך, כאשר אותו שר ערך ביקור בזק בלונדון, במהלכו הוא היה עלול למצוא את עצמו נעצר בידי המשטרה המקומית.
שימו לב לזיגזג המאפיין את יחסי האהבה-שנאה הקיימים בין שתי המדינות. נחשים וסולמות. סולמות ונחשים. זיג וזג. זג וזיג. מצד אחד, המימסד הביטחוני הבריטי מכיר בצורך ללמוד מניסיונו של צהל. מצד שני, המקהלה הרועשת של החשודים הקבועים מנסה לדחוק את ישראל ממשפחת העמים. האבסורד הזה הוא אירוני. מכבי האש האנגלים קוראים לחרם על נשק נגד ישראל, בעוד הצבא הבריטי הוא זה שזקוק לנשק הישראלי.
קל מאד לנחש מה עשה גרהם (ג’וק) סטירפ בארץ. הוא בחן את הטכנולוגיה המתקדמת המצויה בידי הצבא והתעניין בניסיון רב השנים אותו רכש צהל במלחמותיו האחרונות. זהו אותו צבא אשר התמודד בדרום לבנון כבר לפני 20 שנה עם מטעני הצד שהפכו לנשק הקטלני ביותר של הטאליבן באפגניסטן. ובעוד הוא בוחן כיצד חייליו יוכלו להפיק תועלת מהמיומנות של מארחיו, מנסים האיגודים המיקצועיים לטרפד מכירות נשק בהן ישראל היא לרוב הצד המוכר ולא הרוכש.
מערכת ה’ראדווין’ מחליפה מערכת לא מוצלחת ויקרה בגללה נפגעו חיילים רבים במחוז הלמאנד, אבל את מכבי האש זה לחלוטין לא מעניין. וכך קרה שביקור שגרתי (וגם מיותר) של אהוד ברק בוועידת הלייבור השנתית בברייטון עמד בצל הידיעה שהוגש נגדו צו מעצר בבית-משפט בווסטמינסטר על חלקו ב’עופרת יצוקה’.
ברק אמנם ניצל מזרועו הארוכה של החוק, אולם התרגיל שנעשה בשמן של כמה משפחות פלסטיניות עשה את שלו והעיב על היומיים אותם הוא בילה כאן. הרבב דבק בו והיום נקשר שמו עם פשעי מלחמה שבוצעו כביכול בפיקודו ברצועת עזה. ארבעה ימים לאחר מכן התברר שהרמטכל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, החליט לבטל נסיעה מתוכננת ללונדון כדי שלא להיקלע למבוכה דומה.
היה זה טוני בלייר שהבטיח בשעתו כי קציני צהל לא ייאסרו במהלך ביקורם בלונדון. כך הבטיח גם יורשו, אולם אין להניח שהבטחה זו תכובד בשנים הבאות. תארו לכם צו מעצר נגד הרמטכל ג’וק במהלך ביקורו בתל אביב בשל פשעי מלחמה אותם ביצעו בעבר חיילים בריטים בעיראק. ומה באשר לכבאי האש הישראלים? מדוע לא ינפיקו פאתווה נגד עמיתיהם האנגלים בשל אותה סיבה?
עזה? דמוקרטיה לדוגמא
באמצע ספטמבר היה קן ליווינגסטון עורך אורח של שבועון השמאל ה’ניו סטייטסמן’. במרכזו של הגיליון המיוחד עמד ראיון שערך ראש העירייה לשעבר עם חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס. השבועון כינה את הראיון בלעדי עולמי. בתחילת דבריו הודה העורך שלא כל מה שמונח על הצלחת של הארגון ערב לחיכו והוא בהחלט היה מוציא מתפריטו כמה פסקאות. יחד עם זאת הוא קרא לעולם להידבר עם החמאס, כשם שעשו הבריטים כאשר פתחו בדיאלוג עם ‘שין פיין’.
ליווינגסטון אולי שאל את השאלות הנכונות (האם אתם רוצים להשמיד את ישראל?, האם אתה כופים לבוש מוסלמי על נשות עזה?, האם תפשתם את השלטון ברצועה בכוח?), אולם לא הקשה כלל על תשובותיו המתחמקות של המרואיין. כך למדנו למשל שבעזה יש דמוקרטיה למופת וכי למשעל ולחבריו אין דבר וחצי דבר נגד יהודים באשר הם שם. עניין זכות השיבה לא עלה בשיחה. מעניין, אבל, היה לקרוא את האשמותיו של משעל לפיהם ממשלות בריטניה וארצות-הברית מפעילות חברות וסוכנויות המורכבות מאנשי צבא, משטרה ומודיעין לשעבר הפועלים על דעת הרשות הפלסטינית כדי למגר את כוחו של החמאס בגדה המערבית.
שוגר עוד לא אומר נואש
נראה שנסתם הגולל על הסיכוי לפרסם את הדוח המפורסם בן 20,000 העמודים אודות הסיקור של הבי.בי.סי את הסכסוך הישראלי-ערבי. שופט בית המשפט העליון קיבל את טענת האיגוד כי המדובר במסמך פרטי שאינו מצריך חשיפה פומבית, בניגוד לטענותיו של מגיש העתירה, עוד סטיבן שוגר. זה הקדיש את כל השנים האחרונות למאבק המשפטי והנה הוא הסתיים במפח נפש. ההחלטה של השופט אירווין תמוהה ביותר משום שהוא מעניק לביב גם את הזכות שלא לפרסם את המשכורות וההוצאות השערורייתיות של עובדיהם. ההתעקשות שלא לחשוף את הממצאים מחזקת את ההנחה שכותב הדוח הגיע בשעתו למסקנה שהסיקור היה מוטה לרעת ישראל.
קצרצרים:
***ביוגרפיה על אלן קלארק, שר ידוע ושנוי במחלוקת בממשלות שנות ה-80 של המפלגה השמרנית, שהלך מאז לעולמו, הביאה לפרסום מכתב של אחד מקוראי ה’אינדפנדנט’. זה כתב כי הוא היה במחיצת קלארק באותו ערב בו נורה השגריר שלמה ארגוב. כאשר נודע להם על כך, הפטיר קלארק מיד: עוד אחד מהם הלך….
***הדיפלומט הבריטי, רוואן לקסטון, גידף את ישראל (ואולי גם את היהודים) בפומבי ומצא את עצמו מורשע בבית-משפט. מה, כבר אסור לקלל במדינה הזאת?
***סדרו לעצמכם שעה של קורת רוח ולכו לתערוכתו של אניש קאפור, האמן היהודי-הינדי שהשתלט לחלוטין על אולמות האקדמיה המלכותית בפיקדילי. בנם של אמא יהודיה ילידת בגדד ואב הינדי, הוא נולד במומביי’ ובקורות חייו מונצחות גם שלוש שנים בישראל.
