אומנם התערוכה נועדה כנראה לעזור במימון שיפוץ הארמון בסך 12 מיליון פאונד (לכבוד האולימפיאדה), אבל בשל ייחודיותה, היא מעלה מהאוב את רוחם של אנשי המלוכה שחיו שם בעבר, ונחשבת כיום לאחת האטרקציות המעניינות ביותר בעיר.
הסיור המלכותי מתחיל בקבלת מפה ומשימה – למצוא את השמות המוסתרים של שבע הנסיכות בחדרים השונים (הפעלה לא רעה למי שבא עם ילדים). המסלול עובר דרך החדרים וכל אחד מהם מוקדש לדמות או נושא מסויים, ומנסה להעביר את התחושות והחוויות של המגורים בארמון באמצעות אפקטים דרמטיים – רוב הווילונות מוסטים והתאורה יוצרת אווירת חלום מעורפל, צלליות נעות על הקירות והתקרה, ובנוסף לכל אלה גם קולות הנסיכות מבליחים מאי שם.
המיצבים האמנותיים כוללים בעיקר עבודות של מעצבי אופנה ידועים, כמו השמלה, שכמעט נסה במורד המדרגות, אותה עיצבה ויוויאן ווסטווד בהשראת שרלוט, הנסיכה המרדנית. שרלוט הייתה אמורה להינשא לנסיך הולנדי שהיה ידוע בכינויו – הצפרדע הצעיר. אך שלא כמו באגדת הילדים, הנסיכה לא הסכימה לנשק את הצפרדע. אולם המיצב המרשים ביותר הוא כנראה עבודתם של אנשי לייבל האופנה בודיקה, שהשתלטו על חדר הכיפה המפורסם עם השעון המוזיקלי, ותלו בו מעין בובות ראווה לובשות שמלות מוזהבות וכסופות, המסתובבות מתחת לנברשות המלכותיות.
מי שמעוניין בכל זאת לשמוע פרטים על היסטוריית הארמון מוזמן לפנות לעובדי המקום הידענים, העומדים במקומות אסטרטגיים – ובמיוחד זה שעומד בחדר ההתחלות ולרוב שקוע בסיפורי רכילות לכל המתעניין. יהיה קשה להתקיל אותם בשאלות שלא ידעו לענות עליהן – החל מהשנה בה עוצב כל חדר בארמון וכנראה גם עד לצבע מברשת השיניים של הנסיכה דיאנה.
אבל מה שבאמת מעורר את המקום לתחייה הוא הופעתם הספונטנית של שחקני תיאטרון מוזיקליים (תיאטרון Wildworks), שמהלכים בין החדרים ובין המבקרים, תוך כדי נגינה באקורדיון או שירה הרמונית בכוונה ליצור אינטראקציה מאולתרת עם הסביבה. אז אל תופתעו אם מישהי פתאום תיגש אליך בשאלה הזויה, תיקוד קידה בפני נסיכות וירטואליות ואז תבקש ממך לפנות לה מקום כי היא צריכה לרוץ. החינניות של השחקנים והאווירה שבחדרים עושה חשק לשוטט עוד בתערוכה, גם אחרי כשעה וחצי של ביקור.
