את יוזם המשלחת, יואב קמחי (28), סטודנט לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תא, תפסתי לשיחה רגע לפני שעלה על המטוס בחזרה ארצה. קמחי הגה את רעיון ההסברה באוניברסיטאות אחרי שיחה עם בכיר ממשלתי (שאת שמו לא היה מעוניין לחשוף). שמעתי איך הם מתנהלים בכל הנושא של פעולות אנטי-ישראליות וראיתי לנכון לשנע מהלך כדי לעזור, הוא מספר.
בינואר 2011 הצליח לארגן מפגש ראשון עם חברי הקבוצה. מאז נערכו הכשרות, הרצאות וסימולציות בהתנדבותם של מרצים ופרופסורים, ל-24 הסטודנטים שלבסוף הגיעו. קמחי טוען שהם בחרו בבריטניה כיעד בגלל ההסלמה בתקשורת ובאוניברסיטאות, והיה קל להתארגן לאור הסיוע שקיבלו מהקהילה היהודית. הצלחנו להיות עם היד על העליונה בכמעט כל האוניברסיטאות, הוא מסכם. השד לא כל כך נורא כמו שתיארו אותו. הם לא ידעו איך להתמודד איתנו – אנשים שעברו הכשרה ואימונים.
נתקלתם בעימותים עם פרו-פלסטינים?
היו פרובוקציות, אבל התמודדנו איתן באדיבות. מישהו נגיד בא ואמר: ‘אני רוצה לתלות דגל פלסטין, אני יודע שאתם נגד זה’. אמרנו: ‘בוא תתלה’. הוא תלה ואז חברים שלו באו ואמרו: ‘מה אתה עושה?! תוריד את זה’. עשינו פשוט ‘הפוך על הפוך’. באנו להראות את הפנים שלנו… להיות אנחנו. ואין עלינו, באמת! לישראלים יש יכולת להתחבר ברמות הכי גבוהות שיש ברגע שמכירים אותנו. בברמינגהאם הייתה איזושהי פרובוקציה שהם שמו מחסום, אבל אף אחד לא התייחס אליהם. הם מחפשים את זה (פרובוקציה – א.ג.) ואפילו פרסמו באתרים שלהם: ‘משלחת ליברמנית הגיעה. הם רק עושים את עצמם נחמדים, אבל הם שליחי ממשלה’. כל מיני שקרים כאלה. בעוד שבאנו לייצג את מדינת ישראל בצורה וולונטארית-אינדיבידואלית, שזה באמת מה שקסם לאנשים.
הצטרפו אליכם סטודנטים ישראלים?
פה ושם הצטרפו. בעיקר יהודים, האמת… כמעט בכל מקום הגיעו חבר’ה מה-Jewish Society. המסגרת הייתה א-פוליטית. מגוון רחב של דעות וזה מה שיפה, ששמנו בצד מחלוקות פוליטיות.
אני חייב לציין שהיה יותר יפה לדבר עם הערבים והמוסלמים, מאשר עם בריטים-ליברלים-אנרכיסטים, שבכלל לא רצו להתקרב. הם רצו רק לצעוק ולנסות להוריד אותנו.
אז מה בעצם הסוד של הסברה ישראלית?
ברמה אישית. להגיע לאיזורים בעייתיים עם קבוצות ישראליות איכותיות, שעוברות הכשרה ויודעות איך לדבר. האנשים לא צריכים להיות הכי מקצועיים. אנחנו חבר’ה שלא כולנו יודעים לדבר אנגלית ברמה הכי מטורפת… ההבדל הוא פשוט מאוד – עשינו. לא דיברנו.
מסופק בסוף הביקור?
הצלחנו להשיג 95 אחוז מהדברים שתכננו, פגישות וקשרים. אנשים מהמשלחת שואלים כל הזמן, ‘מה עושים הלאה?’. ארגונים שהתחילו כסקפטיים, התרשמו לטובה. והכי חשוב הוא שהיהודים פה אמרו: ‘חבר’ה, נתתם לנו כוח להמשיך’. אני בטוח שאנחנו נחזור בעתיד הקרוב ונעשה דברים דומים.
מתי?
עדיף לא לתת להם להתכונן….
________________________________________________
יומן מסע
יום ה’, 17/3. LSE: הקמנו דוכנים בהם חולקו אוכל ויין ישראליים, עלוני מידע וכד’. ביצענו ריקוד קבוצתי (פלאש מוב), שמשך תשומת לב של עוברי אורח, מה שגרם לחשיפה מוגברת של הנוכחות שלנו ויצר קרקע לשיחות רבות עם סטודנטים מקומיים.
יום ב’ 21/3. גולדסמית’: האוניברסיטה נחשבת לבעלת אחוז גבוה של סטודנטים עוינים כלפי ישראל, ואף יור אגודת הסטודנטים הוא פרו-פלסטיני מובהק. בקמפוס זה, בשתפ עם ה-UJS, בנינו גשר מעץ, אשר נועד לסמל את פנינו לשלום, תחת הכיתוב Build Bridges Not Boycott. ניסינו לשלב כמה שיותר סטודנטים מקומיים בבניית הגשר על מנת לשתף אותם בחוויה המיוחדת, כאשר תוך כדי ענינו על שאלות שקשורות לישראל, למזהת וכד’. הפעילות משכה תשומת לב רבה. בסיום, הזמנו את כל הסטודנטים לכתוב את שמותיהם ומסריהם על הגשר.
התיכונים St. Paul’s, ו-Mill Hill: חלק מהקבוצה הגיעה לפעילות הסברה שם, במטרה לתת מענה גם לדור הצעיר יותר, שנחשף גם לידיעות על ישראל, אולם לא בהכרח למידע אמין ואמיתי.
יום ג’ 22/3. לידס: פעילות בשיתוף סטודנטים יהודיים. חולק אוכל ישראלי, הוקם מאהל בדואי עם כלי נגינה מסורתיים והופעלו מספר עמדות (פעילות הומניטארית שישראל מעורבת בה, עמדה עם כסא ריק לגלעד שליט ועוד). הפעילות נמשכה כשש שעות ונוצרו קשרים עם סטודנטים רבים. בשלב מסוים נכנסו למאהל שלנו מפגינים נגד ישראל וניסו להפגין באמצעות ישיבה ממושכת עם שלטים נגד ישראל. לשמחתנו, הם לא נהנו מתשומת לב יתרה ואף הצלחנו לקיים עמם שיחות בונות ופתוחות.
יום ד’ 23/3. מנצ’סטר: ידוע כי באוניברסיטה זו יש את האחוז הגבוה ביותר של מוסלמים מכלל האוניברסיטאות באנגליה, ומתקיימת שם מדיניות חרם על ישראל, לצד פעילות פרו-פלסטינית אינטנסיבית. במהלך היום הגיעו קבוצות אנטי-ישראליות, שניסו להפריע לפעילות שלנו באמצעות גזירת דגלי ישראל מסביב לדוכנים שלנו ואף ניסו להזיז אותנו ממקומנו, אך ללא הצלחה.
יום ה’ 24/3. ברמינגהאם: אוניברסיטה הנחשבת לעוינת במיוחד כלפי ישראל ומקיימת פעילות רבה לגינוי ישראל, יוזמת חרמות נגדה ומסיתה את הסטודנטים. בקמפוס זה נבנה עבורנו אוהל מיוחד במרכז רחבת הדשא המרכזית עם אוכל שמזוהה עם ישראל, מוזיקה ישראלית וגם בנינו גשר גדול נוסף לסימול חזוננו. עם כניסתנו לקמפוס לא ניתן היה להתעלם מכתובות הנאצה נגד ישראל בשבילים הראשיים וברור היה כי קבוצות אנטי-ישראליות נערכו לבואנו. בהמשך, קבוצה פרו-פלסטינית יצרה צ’ק-פוינט ספונטני, על מנת להפגין את מסריהם והאשמותיהם כלפי ישראל. עם זאת, לאור הפעילות החיובית והנוכחות המאסיבית שלנו, נוטרלה תשומת לב מהאירוע המקביל, תוך התעלמות מוחלטת מהם, עד עזיבתם והצטרפותם לאוהל שלנו לשיחות עם הקבוצה.
יום ו’ 25/3. לונדון: ביקרנו בביתו של הרב הראשי, ג’ונתן זקס, קיימנו פגישת עדכון והצגת מסקנות מהשבוע במשרד החוץ.
כתבו: מאיה שרון ורועי וולף (דובר המשלחת)
דף הקבוצה בפייסבוק:
