כאשר יהודי נוסף מצטרף לרשימת הנובליסטים יכולים קוראי מגזין זה לטפוח על שכם עצמם, אבל באותה הזדמנות הם יכולים להרים גבה. המחזות החשובים של פינטר נכתבו בשנות ה-50 וה-60 ומאז לא היה למחזאי משהו חדש לבשר לאנושות. אם כך מדוע נזכרו בו בשטוקהולם רק עתה? בגלל שיריו המאוד בינוניים אותם החל לכתוב בשנים האחרונות? אולי בגלל דעותיו הפוליטיות של האיש?
פינטר, להזכירכם, אימץ את מרדכי ואנונו וגינה בכל הזדמנות את ההתעמרות הישראלית באיש מדימונה. ישראל מעולם לא הייתה כוס התה שלו – אולם אמריקה הייתה בעבורו התגלמות הרשע עלי אדמות. מאז תחילת שנות ה-70 הוא לא פסק מלהשמיע ניבולי פה מביכים כלפי היושבים בבית הלבן. המתינו, אפוא, לנאום קבלת הפרס שלו.
