העובדה שהספר לונדוניסטן הושלם שנתיים לפני שהאסלאם הקיצוני תקף את לונדון – מעניקה לו כמובן, משנה חשיבות. אולם הסיפור שמאחורי הוצאת הספר, חשוב כמעט כמו תוכנו. הוא ראה אור תחילה בניו-יורק בחודש אפריל, ורק כעבור חודשיים נמצא מול אמיץ, GIBSON SQUARE, שהרהיב עוז להוציאו בלונדוניסטן עצמה.
האם צריך אומץ כדי להוציא ספר בחיקה החם של אם הפרלמנטים, בתחילת המאה ה-21? מסתבר שכן. בעידן בו שולטים הליווינגסטונים, גם המחברת יכולה למצוא את עצמה מותקפת על ידי גדודי המתאבדים של הג’יהאד המקומי. שאלו את סלמן רושדי. הטירוף הזה הרי התחיל לפני 20 שנה כאשר השמרנים היו בשלטון ואיש לא חשב לצלצל אז בפעמוני ההזעקה כאשר אנגלו-מוסלמים נשבעו להוציא אל הפועל את הפאתווה נגדו.
פיליפס אכן נדרשת בספרה לפרשת רושדי, הגפרור הראשון שהצית את התבערה המוסלמית שרצחה 52 נוסעים ב-7/7. זו הייתה הכתובת הראשונה שעל הקיר. אחריה הגיעו הידיעות על מתנדבים בריטים בשרות מלחמת הקודש שהתגייסו להרוג כופרים באפגניסטן הכבושה בידי הסובייטים, ובבוסניה – שמוסלמיה נהרגו על ידי נוצרים סרבים. הסימנים האלה לא הרשימו את השירותים החשאיים, הסקוטלנד-יארד ודאונינג סטריט, אבל הם פילסו את הדרך לגילויים חדשים של אנטישמיות ולדמוניזציה מוחלטת של ישראל, עד כי התכחשות גלויה להצדקת קיומה.
פיליפס מקדישה פרק שלם למיטה בה ישנים יחדיו השמאל הבריטי והאיסלאם הקנאי. ההפגנות הזכורות לשמצה בכיכר טרפלגר הנציחו את האויב המשותף של הג’יהאדיסטים והליברלים ישראל ואמריקה, שתי מדינות שנואות המבצעות פשעי מלחמה בחסרי ישע ומביאות על עצמן, בצדק, את מתאבדיו של מוחמד. ישראל, בבריטניה של היום, אינה הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון, אלא ישות מצורעת שהוקמה בחטא ומן הראוי שתיעלם. זוהי ישראל המושווית לדרום-אפריקה של תקופת האפרטהייד וזוהי אותה ישראל שאנשיה מבצעים פשעי מלחמה נגד פלסטינים מוכי גורל. האחרונים הם היהודים החדשים הנאנקים תחת עולם של הנאצים החדשים.
המשוואה הזאת, בסיוע חלק מסוים מהתקשורת, חלחלה אל תוך המודעות הבריטית ותקעה בה יתד. את כל התקפות המצח הללו מתבל השמאל הבריטי בתיאוריות קונספירציה על השתלטות היהודים על העולם. הוא מוצא לכך אוזן קשבת בקרב בני בריתו החדשים, אבירי ההרג למען כבוד המשפחה, אויבי ההומוסקסואלים, מדכאי הנשים ומתנגדי הערכים המערביים. קריאות אללה אכבאר במפגני השמאל כבר אינם נחשבים לצלילים צורמים באוזני הנוכחים.
הנבואות השחורות של פיליפס אולי לא תפתענה את הישראלים. במגזין זה הרי נכתב מאמר תחת הכותרת כאשר הג’יהאד יגיע לסוהו עוד לפני 9/11. אבל אם היה רואה אור כאשר נכתב, אולי היה פותח עיניים לכמה אנשים שהיו יכולים למנוע את הטבח לפני שנה. אולם גם עתה נראה כי הזעקה הזאת נופלת על אוזניים אטומות. יש הטוענים, ויהודים לא מעטים ביניהם, כי המחברת היסטרית. יש הסבורים כי הספר חסר פרופורציות ויהיו כאלה שיראו בו יצירה גזענית. אחרי הכול, פיליפס מצירה על כך שתחת חוטמה של ממשלת הלייבור השתנה הנוף האנושי בבריטניה, ויותר ויותר נשים המכוסות מכף רגל ועד ראש מסתובבות על מדרכות לונדוניסטן.
המחברת, באמצעות מאמריה, הפכה להיות לקול השפוי ביותר מבין כל אלה המקוננים על מה שנותר מהמדינה הזאת. הספר הפולמוסי והנוקב הזה עוד ישמש פה לרוב הדומם המתכחש לפי שעה למציאות, אך אינו מחמיץ הזדמנות להביע את חששותיו מפני האיסלאם המאיים, אבל רק בחדרי חדרים.
רעיונות יכולים להרוג
מלאני פיליפס (55), הפכה בשנים האחרונות לאחת מהדוברות הבולטות בזכות ישראל בתקשורת הבריטית. עיתונאית וסופרת מוכשרת שזכתה בפרס ג’ורג’ אורוול לעיתונות ב-96′ ובעלת טור קבוע שנוי במחלוקת בעניינים פוליטיים וחברתיים בדיילי מייל מאז 2001. לפני כן כתבה במגזין ניו סוסיאטי, בגרדיאן, באובזרבר ובסאנדיי טיימס. היא בעלת תואר מאונ’ אוקספורד ונשואה לג’ושוע רוזנברג, הכתב המשפטי של הדיילי טלגרף, לשעבר של הבי.בי.סי.
אני לא מצפה שכולם יסכימו עם כל מילה בספר הודתה פיליפס בהרצאה שנשאה במכון ספיירו ארק, לרגל צאת ספרה, לונדוניסטן. בפני כמאה מוזמנים, ביניהם, גם שאינם יהודים: אינטלקטואלים ערבים ונוצרים, היא ניסתה להסביר את הגורמים לעלייתו של האיסלאם הקיצוני כחלק ממשבר כולל בחברה הבריטית והתמוססות ערכה של הזהות הלאומית. מהרצון ליצור חברה רב-תרבותית – ועד להתכחשות לסכנה האורבת למערב, וחוסר היכולת של הממסד והמשטר ליצור מנגנונים מפקחים. אם הם לא יבינו מה מקור הגורם המאיים הם לא יוכלו לקרוא לילד בשמו, ולא יוכלו להתמודד אתו. אמרה.
נקודת ההתחלה שלי הייתה המחשבה הדומיננטית מאחורי מפרשי האיסלאם המסויימים הללו, שגורמים לכמה אנשים לעשות מעשים אקטיביים. תנועה זו גורמת לעליית הטרוריזם הרדיקלי בבריטניה. ברובם, המוסלמים בבריטניה אינם אלימים. אבל מספיק שאחוז אחד, לפי הסקרים, מתוכם תומך בטרור – ואלה התוצאות, והיא מצטטת נתוני מחקר שמוכיחים כי 83 אחוזים מהם תומכים בתיאורית הקונספירציה, שיהודים עמדו מאחורי כל הפיגועים ורק 17 אחוז מתוכם מאמינים כי מוסלמים ערבים ביצעו את הפיגועים. בנוסף – 46 אחוז תומכים בדעה כי היהודים אשמים בכל תחלואי העולם.
בשנות ה-80 מצאו מוסלמים רבים בית בבריטניה והתחיל תהליך הרדיקליזם. לא סתם המציאו שירותי הביון הצרפתים את המונח: לונדוניסטן שהרי כל הדרכים הובילו לכאן. כל הממשלות בבריטניה מאז, עצמו עין – כי איש לא האמין שהם יעשו משהו נגדנו. מאז שנות ה-80 פרחו המסגדים, ילדים מוסלמים הוזנו ברעיונות רדיקלים ורומנטיזציה לתקופה שהאיסלאם שלט. בתרבות המערב הם רואים את הגורם העיקרי לפגיעה באיסלאם, וכל רצון של המערב להתגונן מתפרש כרצון לפגוע. ישראל, לדבריה, היא דוגמא נפלאה של התהליך הזה. מי שחושב שרגשות אנטי-ישראלים נקיים מאנטישמיות טועה. המוסלמים רואים את העולם כך: איסלאם טוב, יהדות רע. לכן מחובתם הדתית היא למחוק את ישראל.
היא הדגישה שחברה המנסה להפוך לרב-לאומית תוך כדי מחיקת הזהות העצמית (הבריטית), גורמת לדיס אינטגרציה, ולא להפך. הגורמים הרדיקלים צדים צעירים מוסלמים לכודים שאינם בעצמם דתיים, ומראים להם מה יש למערב להציע: פורנוגראפיה, אלכוהול, סמים ונשים שזורקות עצמן לרגליהם. לחברה כזאת אין להם כבוד. הם מציעים להם את דרך האיסלאם, רק שזה מבוסס על שנאה ואלימות. ומי שלא מבין את הטרור הזה לא מסכים שהוא כן מבוסס על דת.
רעיונות כן יכולים להרוג היא אומרת. אבל אם נחליט שלא כל המוסלמים אויבים נבין שזו לא מלחמת דת. הבריטים לא מבינים איך קם צעיר מוסלמי שגדל כאן ומוכן להרוג את עצמו ואחרים. הם מסבירים לעצמם שבטח משהו נורא קרה לו. ואז כשהוא רואה בחדשות איך נהרסים בתים בעזה, איך נהרגים ילדים בעיראק הוא עושה את הקשר. אם נפתור את בעיית הטרור, ייפתר הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ולא להפך.
היא לא הסכימה לפרט אם מאז פרסום ספרה הופנו כלפיה איומים על חייה ורק הודתה שה-CST דואג לה.
תוכלו לעקוב אחרי כתבותיה ויומניה של מלאני פיליפס בבלוג שלה: www.melaniephillips.com
