באופן אישי, מה שאותי הכי מרתק באופנה זה כל מה שמחוץ לנורמה. מה שאחר, מיוחד, שובר המוסכמות, פורץ גבולות, צבעוני! אבל לפני שאני פאשניסטה, אני קודם כל פמיניסטה. לכבוד חודש האשה, אציג בפניכם נשים, שהשילוב הפאשניסטי-פמיניסטי המיוחד הזה הוא סיפור חייהן. נשים מעוררות השראה, שהצליחו להגשים את חלומן ולהקים מותגים לונדונים מצליחים בתחום האופנה והלייפסטייל בעשר אצבעות וכנגד כל הסיכויים!
הסצנה האופנתית הדינמית והמגוונת של לונדון, היא הרבה מעבר לטרנדים המתחלפים או למה שרואים על המסלול בשבוע האופנה. היא עוסקת בהעברת מסר עוצמתי של העצמה, שוויון והמון ביטוי אישי. הנשים שאדבר עליהן לא רק משאירות חותם על התעשייה באמצעות עיצוב חדשני ואסטטיקה ייחודית, הן מוכיחות שאופנה יכולה להוות כוח לשינוי חיובי וחברתי, והסיפורים שלהן לא פחות מעניינים מהעיצובים שלהן…
אז קדימה, הדקו את החגורות הוירטואליות ותנו לי לקחת אתכם למסע קסום בסמטאות של לונדון… יאללה מתחילים!
הארייט ויין ורוזי וולפנדן – Tatty Devine
אז קודם כל למי שפחות שולט בסלנג הבריטי Tatty זה כינוי למשהו בלוי ומרופט, ולמי שפחות שולט באנגלית: Devine זה אלוהי. איזה מן שם זה למותג תכשיטים? טוב ששאלתם!
הכל התחיל כשהארייט ורוזי נפגשו בצעירותן בלימודי אמנות ואופנה לפני קרוב ל-30 שנה, וישר גילו משהו שמשותף לשתיהן – הן אף פעם לא מצליחות למצוא תכשיטים נורמליים (כלומר נורמליים עבורן, שתכלס זה לא נורמלי בעליל ). הכל נראה להן כל כך בנאלי וחוזר על עצמו, וכל פעם שמצאו משהו יוצא דופן ומיוחד זה היה במחירים מופקעים ולא שפויים (בטח עבור סטודנטיות לאמנות).
אז מה הפיתרון אתם שואלים? ליצור את התכשיטים בעצמן כמובן! אז בתור תחביב, הן היו ממלאות שקים של ‘מציאות’ בשווקי פשפשים, מגיעות הבייתה, מרוקנות על השולחן ומתחילות להרכיב לעצמן שרשראות מגניבות ומיוחדות (עכשיו מבינים את שם המותג?) עד שיום אחד הארייט הלכה ברחוב ומישהי עצרה אותה, הציגה את עצמה כסטייליסטית של ווג ושאלה “מאיפה השרשרת המהממת הזאת?” והארייט פשוט שלפה בלי להתבלבל “זה של מותג התכשיטים העצמאי של רוזי ושלי” וככה נולדו להם פתאום עסק ושותפות שמחזיקים עד היום!
אחרי כתבה מפרגנת בווג המותג פשוט הפך ללהיט! מהר מאוד הן עברו מדוכנים בשווקי רחוב, לחנות משל עצמן בסוהו. לפני 15 שנה פתחו את חנות הדגל שלהן בקובנט גארדן, שהחזיקה עד שפונו ממש לא מזמן ע”י הבעלים, ופתחו מקום חדש יותר ומהמם יותר רחוב ליד.
במהלך השנים היו להן שיתופי פעולה מטורפים עם מגה סלבס כמו איימי ויינהאוס ודיוויד בואי. הן פיתחו מחלקות אונליין ואולסייל וכיום מעסיקות מעל ל-20 עובדים.
גם ההצלחה הגדולה לא גרמה להן לוותר על הסגנון השונה והייחודי שלהן. אותו סגנון, הגדיר אותן כפורצות דרך של ממש בתחום התכשיטנות והוביל לרגע השיא של חייהן: בשנת 2018, השתיים הוזמנו לארמון בקינגהאם לקבל מהמלכה תארי MBE (חבר כבוד במשמר הבריטי, סוג של מקבילה לפרס ישראל) על תרומתן לתעשיית האופנה הבריטית!!!
הארייט ורוזי תמיד אומרות: “כל אחת עם קצת יצירתיות והמון השראה יכולה להקים אימפריה!”
Tatty Devine, 36 Neal St, London
ג’מה פנינגס ולסה בנט – Olivia Burton
המותג אוליביה בורטון (תתכוננו לדז’ה וו של החיים שלכם…) הוקם ע”י 2 חברות שנפגשו בלימודי אמנות ואופנה וחנות הדגל של החברה נמצאת בקובנט גארדן (הזהרתי אתכם). אבל מפה והלאה הסיפור פשוט הפוך: אם להארייט ורוזי היה מוצר שממש במקרה הפך לעסק, אז לג’מה ולסה היה עסק בלי מוצר. כבר בזמן הלימודים הן ידעו שהן רוצות להקים יחד עסק שקשור לעולם האופנה, אבל ממש לא היה להן מושג באיזה תחום.
תוך כדי הלימודים הן עסקו בכל מיני עבודות זמניות, וכשלסה עבדה אצל קמעונאי של שעוני נשים, היא הרגישה שיש בשוק הזה חוסר של מותג איכותי אבל שובב, במחירים שפויים. גם ג’מה אהבה את הרעיון והן החליטו ללכת על זה בלי שמץ של מושג מאיפה להתחיל… אז הן פשוט עבדו במשך 7 שנים (!!!) כשכירות במגוון עבודות שקשורות לתחום כדי לצבור כמה שיותר ידע ונסיון, והצליחו גם לחסוך קצת כסף להקמה של העסק. ואז בשנת 2012 הן לקחו את כל 15 אלף הפאונדים שהצליחו לחסוך והקימו את אוליביה בורטון, על שם דודתה של לסה שהייתה היחידה שבאמת האמינה ותמכה בהן לאורך השנים.
אתם בטח יכולים לדמיין מה רוב האנשים (שהם לא אוליביה בורטון) אמרו לשתי בחורות צעירות שהחליטו להתפטר מעבודתן ולנסות להקים מותג שעונים חדש מאפס עם 15 אלף פאונד, אבל הן האמינו בעצמן, לא נתנו למבקרים ולספקנים להוריד אותן ולא ויתרו לרגע! הן יצרו ליין של שעונים ייחודיים עם לוק יוקרתי במחירים שפויים וזה פשוט תפס כמו אש בשדה קוצים. מהר מאוד השעונים שלהן התחילו להמכר ברשתות הקמעונאיות הכי גדולות של בריטניה ומשם לארה”ב ולרשתות הגדולות בעולם. עד שבשנת 2017 (5 שנים בלבד אחרי שהקימו את העסק, כן?) תאגיד מובדו (הבעלים של טומי הילפיגר, הוגו בוס, קלווין קליין ועוד) רכש את אוליביה בורטון ב-60 מליון פאונד!!!
ג’מה ולסה תמיד אומרות: “כל סיפור הצלחה מתחיל עם חלום”
Olivia Burton, Clare Market, 6, Market Building, London WC2E 8R
מישל פיני – Floral Street
מישל נולדה וחיה כאן באנגליה, עד שהכירה רוקסטאר אמריקאי פרובלמטי, התאהבה מעל הראש, נכנסה להריון ועברה בעקבותיו לארה”ב. שם, קצת אחרי הלידה של בנה הארי (ושום קשר לנסיך) הרוקסטאר נטש והיא נשארה לבד, אם יחידנית, במדינה זרה. כל זה לא הפריע לה להתקדם עוד ועוד בחברת הביוטי שעבדה בה – אסתי לאודר (אגדה בפני עצמה לכתבה נפרדת).
כשאסתי לאודר רכשו חברה יחסית קטנה ולא מוכרת כדי לפרוץ לשוק האיפור, מישל מונתה לסמנכ”לית וקיבלה את האחריות להוביל את התהליך. לחברה האנונימית (דאז) קוראים MAC, ולמישל מניות רבות בהפיכתה לאימפריה הגלובלית שהיא היום.
בשלב מסויים היא חזרה לאנגליה, הייתה מנכ”לית של מותג מכוני השיזוף הגדול בעולם, ואז כשהיא נוגעת בשיא החליטה לעזוב הכל ולהקים מאפס משהו חדש, שיעשה לה טוב לנשמה. וככה נולד המותג פלורל סטריט (Floral Street).
מדובר במותג בשמים שהוקם רק ב-2017, ולמרות ששוק הבשמים נשלט ע”י ענקיות האופנה, המותג הפך מיידית להצלחה מסחררת וגרף כבר לא מעט פרסים בתחרויות בשמים יוקרתיות מסביב לעולם. בהתחלה היא השיקה חנות דגל פשוט מהממת בקובנט גארדן, אבל זו נסגרה זמנית בקורונה. בינתיים המותג כבר בנה לעצמו שם והבשמים שלה נמכרים (חוץ מבאתר החברה) במגוון רשתות על קמעונאיות כמו ג’ון לואיס, ספורה (Sephora) ו- M&S. כך שכרגע לא ברור אם בכלל יש לה צורך לפתוח מחדש את החנות.
אבל מה שהכי מדהים זה שאת כל זה היא השיגה לגמרי בדרך שלה תוך שמירה על כל האידיאלים שמנחים אותה:
- תחת עיקרון השקיפות לצרכן שהיא דוגלת בו היא חושפת את המרכיבים המדוייקים של כל בושם ובושם (נוסחאות שנחשבות למידע השמור והסודי ביותר אצל החברות הגדולות בשוק).
- היא תמיד שמה דגש על קיימות ומיחזור ואכן הבשמים שלה זכו לפרסים בינלאומיים בקטגוריות האלה.
- כמובן שאין בחברה שלה שום ניסויים על בעלי חיים.
- ומעל לכל, בתור פמיניסטית שתמיד יצאה בנחרצות נגד השימוש במיניות נשית לצרכי שיווק, אין בפרסומים ובאתר של פלורל סטריט שום שימוש בדוגמניות! וזה מותג בישום כן?? במקום זה כל השיווק והפרסום מתבסס על ‘חומרי הגלם’ שהם כמובן הפרחים והצמחים שמהם מיוצר כל בושם.
מישל תמיד אומרת: “אף פעם לא מאוחר מדי להגשים חלומות”
אתר: www.floralstreet.com
אפשר להשיג גם ב: www.feelunique.com
סופי קוצ’בלו – Sophie Cochevelou
קבלו סיפור בונוס לקינוח: בסוף אחד הסיורים שלי בשורדיץ’ נפרדתי מהקבוצה ובעודי מתהלכת לי לכיוון היציאה מהשוק את מי אני רואה פתאום עומדת מולי? גברת סופי קוצ’בלו בכבודה ובעצמה! עם כל הפמליה שלה מסביב!!! (מאז כבר למדתי שהם מסתובבים שם כמעט כל יום חמישי) ואם אתם לא מכירים את סופי ולא מבינים ממה כל כך התלהבתי, פשוט תכתבו את השם שלה בגוגל, לכו לתמונות ואז תיזכרו בפסקה הראשונה שבה התוודאתי עד כמה אני מתלהבת ממעצבי אופנה שיוצאים מהקופסא ועושים דברים מיוחדים ו… צבעוניים! אז התיאור הזה הוא אנדרסטייטמנט כשמדובר בסופי! מעצבת על פרועה ומוגזמת על סף הילדותית, שנראית כמו ציור גרפיטי מנצנץ וצבעוני שפיזרו עליו אבק פיות ונסכו בו חיים ועכשיו הוא מתהלך לו בינינו! איזה כיף!
אז אחרי ששפשפשתי את העיניים וסיימתי לצבוט את עצמי, אזרתי אומץ ובאתי לבקש סלפי. לא הספקתי לסיים את המשפט והיא ישר שאלה “את מישראל?” (איך היא ידעה??? רק אנחנו מציקים ברחוב לסלפי?) עניתי בגאווה שכן וקיבלתי גם סלפי וגם חיבוק! ואז זרקתי לה שהיא פשוט הדמות האהובה עלי בכל עולם האופנה והיא דפקה בי מבט וענתה בלי למצמץ: “אני ממש לא אוהבת אופנה, אני סטייליסטית”.
האמת? יצא לי לחשוב לא מעט על המשפט הזה ולמה בדיוק היא התכוונה, עד שסוף סוף נפל לי האסימון: אופנה למעשה פונה למכנה המשותף הרחב ביותר בעוד שסטייל זה הסגנון האישי והייחודי שלך. וואלה, אהבתי! ונראה לי שגם כל הנשים שכתבתי עליהן היום היו מתחברות למשפט הזה. נשים שהצליחו (ובענק!!!) למרות שהלכו נגד האופנה הרווחת ובזכות הסטייל האישי והמיוחד שלהן.
תמונה בכותרת: סופי קוצ’בלו, אינסטגרם.
הכותבת היא אור פורן כהן – London Lady Tours – סיורים בלונדון
london-lady.co.uk
