אני מאמין שאנחנו תורמים תרומה גדולה לחינוך לאמנות ולסובלנות ויש לנו תפקיד מאוד חשוב בחינוך דור העתיד, אומר דיוויד גלסר, יור גלריית בן אורי, המוכרת גם כמוזיאון היהודי לאמנות בלונדון. ערכת לימוד, שהופקה עי הגלרייה, המציגה את אוסף האמנות העשיר של המקום, הפכה לחלק מתוכנית הלימודים הרשמית בבתי ספר רבים באנגליה. יש לכך חשיבות מיוחדת בעיקר במקומות בהם אין קהילה יהודית, משום שכך ‘פוגשים’ הילדים לראשונה את המושגים ‘יהודי’, ‘רב’ ועוד והיא מסייעת ליצירת דעה חיובית שעשוייה לצמצם תופעות של אנטישמיות, מספר גלסר, ומוסיף, הערכות הן עמוד התווך של התכנית החינוכית של הגלריה הנקראת ART IN THE OPEN בה פותחו שיטות לימוד ייחודיות, שמשלבות יצירות אמנות מהקולקצייה של בן אורי. הכניסה לילדים היא ללא תשלום ובגלרייה מבקרות קבוצות תלמידים ומתקיימים אירועים לילדים ומשפחות.
גלריית בן אורי הוקמה בשנת 1915 עי לזר ברסון, אמן יהודי, שהיגר מרוסיה לאנגליה. שמה של הגלרייה נלקח מהשם התנכי בן אורי בצלאל, שהיה האמן והאדריכל הראשי של המשכן (אוהל מועד), והיה אחד האמנים הראשונים בהיסטוריה היהודית ומהחשובים שבהם. בנוסף, השם ניתן כמחווה לאקדמיה לאמנויות ועיצוב, בצלאל, שבירושלים, אשר הוקמה 9 שנים קודם לכן (בשנת 1906). עד שנת 1996 הייתה הגלרייה ממוקמת באיזור הסוהו ולאחר שש שנים ללא בית משלה, פתחה הגלרייה את שעריה, בשנת 2002 בשכונת סנט ג’ונס ווד.
ייחודו של המוזיאון נובע מעצם שמו: ‘המוזיאון היהודי לאמנות’, להבדיל מ’המוזיאון לאמנות יהודית’, והעובדה שאנחנו שמים דגש על אופי עבודתו של האמן ולא על מוצאו. סיווג האומנות כיהודית, כפי שעושים מוזיאונים יהודיים אחרים ברחבי העולם, זו טעות לדעתי. הסיווג הראשוני צריך להיות לפי סוג האמנות שהאמן מייצג: אבסטרקטית, ריאליסטית, סוריאליסטית וכו’. לא מתמקדים באמן בגלל שהוא קתולי, פרוטסטנטי או מוסלמי.
יחד עם זאת, מדגיש גלסר, שלא יהיה ספק – אנחנו מוזיאון יהודי גאה, אבל, כשאנחנו מציגים עבודות של אמנים יהודיים, אנחנו מציגים אותם קודם כל כי הם אמנים מעולים, עם עבודות אמנות נהדרות, ואחר כך בגלל שהם יהודים. דבר נוסף שמייחד את המוזיאון הוא ההתמקדות באמנות ויזואלית בלבד. המוזיאון מחזיק באוסף של כ-1,000 יצירות של אמנים יהודיים, ביניהם גם ישראלים, כגון רובין, קסטל, סיימון ועוד. האוסף ידוע לא רק כגדול מסוגו בעולם אלא גם בזכות האיכות יוצאת הדופן של העבודות אותן הוא מציג.
במוזיאון מוצגות עבודות של אמנים לא יהודיים, לצד יהודים, מתוך הבנת רצון הקהל להתמקד בעבודות עצמן ולא בדתו של האמן. ההתרכזות באמנים יהודיים בלבד מספרת רק חצי סיפור, הוא מסביר, כשאנחנו מציגים תערוכה חדשה בגלרייה, חשוב לנו לבחון את היצירה מכמה נקודות מבט אמנותיות. אבל אנחנו משתדלים לשמור על הקשר היהודי. הרצון שלנו הוא להביא את האמנות היהודית גם לקהלים לאו דווקא יהודיים, ובאמת כמחצית מהמבקרים בגלרייה הם בני דתות אחרות המגיעים לכאן כדי לראות עבודות איכותיות של אמנים ברמה בינלאומית, בדיוק כמו רצונו של הקהל היהודי שלנו, הוא מדגיש.
פרוייקט מיוחד, הבוחן את הקריירה של אמנים יהודים שחיו בלונדון באיזור האיסט אנד בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 – נקרא ‘The Whitechapel Boys’. מדובר בסדרת תערוכות ייחודיות המוצגות בגלרייה, הכוללות אמנים בעלי שם, כגון: איזק רוזנברג, מארק גרטלר, יעקב אפשטיין ואחרים, שלכל אחד מהם הייתה השפעה משמעותית על התפתחות האמנות המודרנית בבריטניה. הגלרייה תמכה באמנים אלה, ובתמורה הם עזרו לה להתפתח ולהיות מוצבת בשורה אחת עם גלריות אחרות ונחשבות בעולם האמנות.
ייצוג ישראלי
כל שנתיים עורכת הגלרייה תחרות האמנים היהודיים הבינלאומיים של השנה (IJAYA). פאנל השופטים מורכב מאמנים ומבקרי אמנות בעלי שם מרחבי העולם (רובם אינם יהודיים), ובתחרות משתתפים אמנים יהודיים ממדינות שונות. בתחרות האחרונה הוצגו למעלה מ-500 עבודות של אמנים יהודיים, שהגיעו מכ-18 ארצות שונות, מציין גלסר. יש תמיד נוכחות מאוד מרשימה של ישראלים; בשנים האחרונות זכו במקום הראשון שני צלמים ישראלים: יקי אסייג ונתן דביר.
החודש מוצגת במוזיאון תערוכה חשובה של האמן הירושלמי לודוויג בלום, שלדעתו של גלסר הוא ללא ספק האמן הטופוגרפי המשמעותי ביותר שהיה בישראל. את התערוכה אוצרת ההיסטוריונית לאומנות, הדר דליה מנור. בלום הוא אמן יוצא דופן שנותן, בנוסף, גם שיעור חשוב בגיאוגרפיה של ארץ ישראל בצורה מדוייקת ומרשימה במיוחד. בשנת 1938 הוא הציג בגלריית בן אורי ועכשיו הוא חוזר אלינו, מסכם גלסר בהתרגשות.
ראו פרטים נוספים בכתבה על התערוכה של לודוויג בלום ובמדריך
