ברובע רות’רהיית’, הנמצא בדרום-מזרח לונדון, ישנו מוזיאון זעיר, אך בעל מטען היסטורי עשיר ומיוחד במינו. אנחנו חיים בלונדון המודרנית וחוצים את נהר התמזה לאורכו ולרוחבו בגשרים ובמנהרות תת-קרקעיות. אבל אולי מעולם לא נתנו את דעתנו לעובדה שבראשית המאה ה-19 לא הייתה אפילו מנהרה אחת מתחת לנתיב זרימה של נהר בשום מקום בעולם. תחבורה בנהר הוגבלה לספינות מפרש כבדות ואיטיות שמילאו את התמזה בכל מקום ויצרו עומס וזוהמה (בכל רגע נתון היו בנהר כ-3,000 כלי שיט). כריית מנהרה הייתה מבצע נועז, מסובך ומסוכן לא פחות מפרוייקט מנהטן או האווירונים של האחים רייט.
אדם אחד, מהנדס מדופלם שעיצב ובנה ספינות קיטור בארהב מזה שנים מספר, הגה את הרעיון של המנהרה, ואף השיג מימון לנסות ולבצעו ברות’רהיית’. שמו היה מארק איזמבארד ברונל. הביצוע לא היה קל. למרות שבראשיתו נועד הפרוייקט הנל להסתיים בתוך שלוש שנים הוא ארך למעלה מ-18 שנה. אל האב הצטרף בנו המהנדס הצעיר והשאפתן, איזמבארד קינגדום ברונל (שעל שמו נקראת האוניברסיטה באקסברידג’, מערב לונדון). הצמד הגה ותיכנן את כל שלבי הפרוייקט, ומצא שותפים וממון לשלביו הראשונים בדמות אנשי עסקים אמידים שנזקקו לשיפור התעבורה בין שתי גדות הנהר.
מזה שנים התבונן איזמבארד הצעיר בהולכו לאורך חוף הים ביצור קטנטן, תולעת אוניות הנקראת טרדו נאוואליס. התולעת מכרסמת ואוכלת את דרכה בעץ של בטני האניות, ומשתמשת בהפרשות (מהעץ עצמו) לביצור הדפנות של החור, או המנהרה, שהיא קודחת בעץ. הפיתרון בעיני ברונל היה חיקוי מעשיה של התולעת, ואכן כך נעשה. הוכנו 36 תאים מיוחדים ובכל אחד מהם כורה ובידו מכוש. אלו היו כוח החלוץ אשר כרה באדמה מתחת לקרקעית התמזה. מאחוריהם היו פועלים עם אתים בידיהם, שהידקו את דפנות המנהרה באדמה שזה עתה נחצבה.
המוזיאון לכשעצמו הוא חדר המנועים בו בנה ברונל (האב) מנוע קיטור, שדאג בקדחתנות לשאוב את המים שחזרו וחדרו כל העת לתוך המנהרה ואיימו על חיי הכורים. איזמבארד עצמו כמעט ונפח את נשמתו כשטבע במים תחת פיסת עץ בתאונה ב-1828 והיה משותק חלקית במשך כמה שנים. מאז התאונה, בה ניצלו חייו בנס ברגע האחרון כשנמשה מעל האדמה על ידי עוזריו המסורים, לא חזר עוד לתעלה והשאיר את הפרוייקט לאביו. ללא המנוע הזה לא הייתה מתאפשרת השלמת הפרוייקט לעולם.
מלבד תמונות מאלפות משנותיו הראשונות של הצילום, ניתן לראות גם את החישובים של משפחת ברונל בתכנון פרוייקטים אחרים ברחבי בריטניה (כמו הגשר התלוי שמעל נהר אבון שבבריסטול והאונייה הגדולה ביותר בעולם בזמנה, הגרייט איסטרן), אביזרי אופנה משנות ה-30′ וה-40′ של המאה ה-19 והסברים על החיזוקים והתומכות שבמנהרה עצמה.
המנהרה, שבנייתה הוכתרה בהצלחה ב-1843, קיימת במצב שמיש עד היום, ובה נוסעות רכבות של ה-East London Line השייך לקו האוברגראונד. מנהרה אחרת באותו פרוייקט היא הרות’רהיית’ טאנל שבה נעשה שימוש למעבר מכוניות.
במקום מתקיימים קונצרטים בימי חמישי בערב וסיורים מודרכים בתוך המנהרה בימי שלישי בערב. אתר המוזיאון: www.brunel-museum.org.uk
