בפתיחה החגיגית בווסט-אנד יוקרן השנה ‘סיפור גדול’ (A Matter of Size), דרמה-קומית עטורת פרסים, שנונה ומאוד מצחיקה. העלילה מציגה חבורה של עבי בשר המחליטים להפוך את חסרונם ליתרון ולאחר שהם פורשים מקבוצת שומרי משקל, הם מחליטים להקים קבוצת מתאבקי סומו ראשונה מסוגה בארץ, עם הדרכה צמודה של מאמן יפני דובר עברית. אפשר לומר שזהו סוג של עיבוד מודרני בפרשנות ישראלית לסרט הקלאסי – ‘קרטה קיד’.
בערב הפתיחה יוקרן סרטם החדש והמסקרן של האחים כהן – A Serious Man. זוהי קומדיה שחורה, והעלילה מספרת על לארי גופניק, פרופסור לפיזיקה, שחי בתקופת שנות ה-60′ בעיירה אמריקאית שקטה. רצה הגורל ונוחתות עליו צרות איוב: אישתו עוזבת אותו, אחיו ישן אצלו על הספה, לבנו יש בעיית התנהגות קשה ובתו גונבת ממנו כסף כדי לממן ניתוח אף. אז הוא פונה ללא פחות מאשר שלושה רבנים לקבלת עזרה במטרה להפוך לאדם רציני.
יפו – הוליווד בארץ הקודש?
כשחושבים על זה, יפו היא בעצם עיר אידיאלית ליצור בה סרטי דרמות עשירים במתחים וקונפליקטים. כמובן בגלל החומר האנושי, אך גם בשל ההיסטוריה המרתקת של העיר, נוף חוף הים והעתיקות, רחובות שזורים במנזרים, כנסיות וחומוסיות ואפילו משרדים צבאיים, ואם לא די בכך, העיר גובלת עם הבועה התל-אביבית ולכן גם מושפעת ממנה במידה מסויימת.
בשני סרטים ישראליים חדשים השכילו לעשות שימוש בעיר מיוחדת זו ואחד מהם נקרא ‘כלת הים’ (Jaffa), כשהוא מעלה בדימיון שאלות בסיגנון – מה היה קורה אילו שייקספיר היה חי ויוצר בישראל? ומהו סיפור אהבה קלאסי אם רומיאו ויוליה היו דמויות יפואיות? כפי שניתן להבין, הסיפור הוא על רומן אסור המתחולל בין יהודיה לערבי. בסרט זה משחקת רונית אלקבץ, שהיא גם אורחת הכבוד בפסטיבל השנה, (ולאחר ההקרנה היא תענה על שאלות צופים). בפסטיבל יוקרנו שלושה סרטים נוספים בהם היא משחקת – ‘ציון ואחיו’, ‘חתונה מאוחרת’, וסרט צרפתי חדש בשם The Girl on the Train.
סרט יפואי נוסף הוא ‘עג’מי’, דרמה שנוצרה על ידי שיתוף פעולה מעניין בין שני במאים – ירון שני (ישראלי-יהודי) וסכנדר קובטי (ישראלי-ערבי). הסרט מתאר את אורח חייהם של אוכלוסייה מעורבת של יהודים, מוסלמים ונוצרים החיים בשכונה ענייה ביפו, בצל אלימות ופשיעה. הסרט מאפשר מבט חודרני על החיים האורבניים במקום המיוחד הזה (השכונה קיימת במציאות), וכך מתאפשרת הצצה על מצב החברה בישראל בזעיר אנפין, מתוך הקרביים של עצמה. עצם העובדה שהשחקנים המשתתפים הם מקומיים שלא למדו משחק רק מוסיף לגוון הדרמטי והמחוספס של הסרט.
לבנון חיה בסרט
הסרט ‘עג’מי’ משתתף גם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ה-BFI המתקיים באוקטובר. סרט ישראלי נוסף שיוקרן בפסטיבל זה הוא – ‘לבנון’, שלא משתתף בפסטיבל היהודי. ‘לבנון’ זכה בפרס היוקרתי ‘אריה הזהב’ בפסטיבל ונציה האחרון. בהשוואה בלתי נמנעת ל’ואלס עם באשיר’, העוסק באותו מקום ובאותה מלחמה, מדובר גם כן ברטרוספקטיבה פסיכולוגית, היכן שמתעורר דחף להחיות מחדש את המלחמה. הסיפור הוא על צוות טנק שנכנס אל מלכודת מוות. זה רעיון שעליו מבוססים סרטי מלחמה הוליוודיים כמו ‘בלאק הוק דאון’ אבל הוליווד זה דבר אחד, וסרט מלחמה בקונוטציה ישראלית הוא עולם אחר לגמרי משום שתמיד תידבק בו, באופן בלתי נמנע, הפוליטיקה.
בפסטיבל היהודי יהיה אפשר לראות את לבנון גם מזווית מציאותית ועדכנית יותר דרך עדשת המצלמה של יריב מוזר, מפיק ובמאי שגויס למלחמת לבנון השנייה, ושארז בקיטבג שלו גם מצלמת וידאו בהחלטה של רגע. התוצאה שהתקבלה היא בדמות סרט דוקומנטרי הנקרא ‘המלחמה הראשונה שלי’. זהו תיעוד של המתרחש סביבו באותה מלחמה ואינו חוסך בצילומים בסגנון חדשותי של פצועים והרוגים ולצד זה עוסק בהעברת התחושות והרגשות של החיילים ששירתו איתו. בסיום המלחמה הוא יצא לחפש אחר החיילים שנצרבו בזיכרונו ובמצלמתו, ושבסופו של דבר הפכו בעצם, לדמויות הראשיות בסרט.
סיפור גדול (A Matter of Size): ב’, 2/11, 19:00. Vue West End.
A Serious Man: ב’, 7/11, 20:30. Odeon Swiss Cottage.
כלת הים (Jaffa): ש’, 14/11, 19:15. Tricycle.
ציון ואחיו (Zion and His Brother): ד’ 11/11, 18:30. ICA.
חתונה מאוחרת (Late Marriage): א’, 15/11, 18:30. ICA.
The Girl on the Train: ש’, 14/11, 20:30. Cine Lumiere.
עג’מי (Ajami): א’, 8/11, 19:00. Tricycle.
המלחמה הראשונה שלי (My First War): ד’, 18/11, 18:30. Everyman Hampstead.
לפרטים נוספים:
וגם:
