שר האוצר בנימין נתניהו הקצה 24 שעות ללונדון אותה פקד עם אשתו שרה בדרכו מניו-יורק לירושלים. החפוז הזה כלל ראיונות לבי.בי.סי, לסי.אן.אן ולבלומברג וארוחת צהריים עם 200 משקיעים מקומיים. כמו כן סעד ביבי על שולחנו של המיליונר הידוע, רוברט ז’נגיס, ביוזמת מנהל הבונדס, דני אלקנתי.
נתניהו הבטיח ארוחת צהריים על חשבונו לכל משקיע שיגיע ארצה עם כספו, אולם מה שבאמת צריך למשוך אותם, לדעתו, הוא העובדה שהבורסה הישראלית עולה ופורחת. הביקור הזה היה בעצם מתבטל אם השר היה משתתף בכנס הפורום הכלכלי בעיירה השוויצרית דאבוס. אולם כאשר התברר כי גם שמעון פרס, גם אהוד אולמרט וגם סילבן שלום מצאו לנכון לייצג שם את ישראל, הוא העדיף לפנות את הבמה ולהיות שחקן יחיד בבירה האנגלית. לא, הוא בעצם לא היה השר היחיד שעבר כאן. ביקור מתוקשר יותר היה לשר הביטחון, שאול מופז. בפעם האחרונה, לפני שנתיים, עוד היו גורמים אנטי-ישראלים שניסו לנצל את שהותו בסקוטלנד כדי לתבוע אותו לדין על פעולותיה של ישראל בשטחים. בינואר הוא כבר היה אורחו של עמיתו הבריטי, ג’פרי הון, ואפילו בדאונינג סטריט הוא התקבל בזרועות פתוחות. למופז היו סיבות טובות להצטייד בלונדון במצב רוח מרומם. אבו מאזן התחיל לספק את הסחורה, הטרור הפלסטיני נבלם וישראל היוצאת מרצועת עזה היא מוצר מבוקש בבריטניה.
מופז הזכיר לכולם את המנהרה האפלה בה צעד האזור בימיו של יאסר ערפאת והפנה אצבע מאשימה אל עבר החיזבאללה. הוא כמובן לא שכח את האוייבת האמיתית, המדינה בה נולד: אם איראן תשיג יכולת גרעינית, היא תהווה איום על ישראל ועל העולם החופשי. מופז יכול היה לזהות אויבים נוספים דווקא בארץ בה ערך את ביקורו. מזכיר המועצה המוסלמית בבריטניה, עיקבל סקראני, הודיע כי הוא ואנשיו מחרימים את טקס הזיכרון לציון 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. כל זה משום שהוא לא איזכר את שואת הפלסטינים באינתיפאדה. אין המדובר רק בנטייה מוסלמית בלבד. טרבור פיליפס, יור הועדה לשוויון גזעי, אמר כי גם האליטה החזקה של בריטניה נגועה באנטישמיות וכי במדינה הולכת וגוברת השנאה ליהודים. מי שמתעקש למצוא לכך הוכחה יוכל לגלות אותה בהיסטוריה המפוקפקת של בית המלוכה שניהלה בשנות השלושים רומן אהבים עם המפלגה הנאצית הגרמנית. מעטים ייחסו אנטישמיות לנסיך הארי שמצא לנכון להופיע במדי הגסטאפו למסיבת תחפושות שהסעירה את בריטניה ואפילו את גרמניה, אבל לא כל כך את ישראל. מנהיגות הקהילה היהודית בלונדון סברה כי המדובר היה בטעם רע. אחרים מוצאים טביעת אצבע בסקר דעת קהל שערך הדיילי טלגרף בו נקבע כי המדינה השנואה ביותר על הבריטים היא דווקא ישראל.
כך או כך, תקרית הארי חשפה את מימדי הבורות והגזענות באיים הבריטים ויש כאלה החוששים כי היא תמנע מהם לארח בסופו של דבר את המשחקים האולימפים ב-2012.
אולם מה שיכול להעמיד בצל אפילו את הנסיך הקטן הוא הנתון שהתפרסם בסוף החודש ולפיו היה גידול של 40 אחוזים במספר התקריות האנטישמיות במדינה. ב-2004 היו כאן 77 אירועים אנטישמים אלימים, לעומת 55 בשנה שקדמה לה. הזירות החביבות על החוליגנים האנטי-יהודים הם בתי קברות, בתי כנסת ועוברי אורח אורתודוכסים. על רקע הנתונים המדאיגים האלה יהיה מסקרן לשמוע את הסברו של טוני בלייר על הקמפיין האנטי-שמרני החדש בו מכבים שני ראשיה היהודים של מפלגת האופוזיציה. המנהיג מייקל האוורד ושר האוצר בממשלת הצללים, אוליבר לטווין, מוצגים שם כחזירים מתעופפים, על מנת לתאר כביכול את המדיניות הכלכלית הבלתי אפשרית של הטוריס.
