הרחק מאור הזרקורים וכותרות העיתונים חיסל צהל ביום האחרון של חודש מאי את המחבל שהיה אחראי לשיגורם של שני המחבלים האנגלו-פקיסטנים לפאב Mikes Placeבתל אביב לפני למעלה משנה. הרוצח המתין למותו זמן רב ולכן נקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים ברצועת עזה בה התגורר. באותו יום הוא רכב על קטנוע כשאת ראשו כיסתה קסדה ועל עיניו היו משקפי שמש. אולם מידע מוקדם וטיל ישראלי חיסלו אותו במקום. חברו מארגון חמאס שישב מאחוריו חוסל אף הוא.
אפילו בישראל לא זכה חיסול זה אלא רק לאזכור קטן בשולי העיתון. היה זה סתם יום של חול בשגרת המלחמה המעייפת בטרור הבלתי פוסק. אולם עבור קוראי עיתון זה, העוקבים מקרוב אחרי ההשתוללות חסרת הרסן של אבו חאמזה וכנופייתו, כדאי לדעת שבכך נסגר המעגל על אותו פשע אשר יובא היישר מלונדון ומלסטר. בעוד בני משפחותיהם של השניים ממתינים למשפטם באולד ביילי, בעזה הוצא להורג מי שהגה את משימתם הרצחנית. היום ניתן לקבוע בוודאות ששטיפת המוח שעבר צמד זה במסגדים של לונדון ושל דמשק היא זו שהביאה למותם של שני נגנים ומלצרית אחת באחד ממעוזי הבילוי הפופולרים ביותר בטיילת של תל אביב. אל תתפלאו אם הגיבור הלאומי אבו חאמזה כבר גידל דור חדש של מתאבדים אשר רק ישמח להגיע לישראל, או לחילופין לבצע את זממו בלונדון, בה כל ביקורת אנטי-מוסלמית גוררת אחריה פיטורין או נזיפות.
האם ה- BBC יגייס מעט קורטוב של אומץ וימצא לנכון לספר לנו כיצד שני משכילים מוסלמים הופכים להיות רוצחים בתל-אביב הרחוקה? לסרט הזה נצטרך להמתין זמן רב.
בינתיים ממשיך ה- BBC לעסוק בצרותיה של ישראל ואינו מרפה ממנה. אחרי שהפך אותה לפושעת סדרתית בעיירה רפיח, ואחרי שנמנע בתוקף מלכנות רוצחי ילדים כטרוריסטים – הוא נטפל מחדש לסיפורו של מרדכי ואנונו והופך אותו לקדוש המעונה של ישראל 18 שנים לאחר מעצרו. לשם כך שכר למענו של אותו אסיר ציון דירת פאר ביפו והפר הבטחה לממשלה שלא לראיין אותו.
כדאי אולי לומר לבוס החדש, מייקל גרייד, כי האירגון עליו הוא נטל פיקוד נמאס לחלוטין על כל צופיו הנאורים וכי הגיע הזמן לנער אותו מהעריצות המושחתת שדבקה בו. הגיע הזמן לשגר את כתביו המסורים לסוריה ולסודאן ולא לנצל באורח נבזי את הכנסת האורחים לה הם זוכים בישראל. בשעתו הטילה ירושלים חרם על ווייט סיטי. זו נבהלה ומינתה מעין אומבודסמן לענייני המזרח-התיכון עוד בשנה שעברה. מאז הוא נעלם לחלוטין ורק לאחרונה הוא אותר תוך שהוא מדקלם את מה ששמו בפיו. במלים אחרות, מהארגון הזה לא תצמח טובה. אחרי הכל הוא זה שהדיח בעזות מצח את המנחה רוברט קילרוי-סילק על כך שקרא למשטרים הערביים בשמם.
מאז ומתמיד אני טוען כי השמאל הליברלי באירופה נהנה לשכב באותה מיטה עם העריצים השפלים ביותר בעולם השלישי. עבורו זוהי הזדווגות אקזוטית. תנו לו את קדאפי, שחררו לו את סדאם, ספקו לו שטיח אדום עם אסאד והוא ירגיש סיפוק עילאי. הסתכלו כיצד נטבחים עובדים מערביים בסעודיה ושמעו את השקט השורר בלונדון. ראו את נהרות הדם השוטפים את פקיסטן והאזינו לראיון ממוחזר עם ואנונו.
ואולי עדיף שהפשע ב Mikes Place לא יזכה לסיקור מיוחד. אחרי הכול המדובר במיליטנטים שביצעו פעולה נואשת בשם העם
