אמצע הלילה. רייצל (32) וחיים (33) בובליל וששת ילדיהם ישנים שינה עמוקה בביתם, שברובע הרינגיי. לפתע, רעש חזק מעיר את שנתם. חשבנו בהתחלה שאולי אלו זיקוקים מהפארק השכן. אולי מישהו עושה מסיבה, מספרת רייצל, כשהבנו שאלו דפיקות על דלת החצר, זינקתי מהמיטה. הזוג לא איבד את העשתונות ובזמן שירדה רייצל לבדוק את מקור הרעש, אסף חיים את ילדיהם לחדר ונעל אחריהם את הדלת. אני רואה בנאדם מכה בדלת, מנסה לשבור אותה וכמעט מצליח, היא משחזרת, הוא מתחנן בפניי להכניס אותו, אומר לי: אני נואש, ירו בי ומראה לי את הפצעים כהוכחה. לא היה לי הרבה זמן לחשוב, הייתי צריכה לפעול מהר, אבל ראיתי לפניי אדם פצוע ונתתי לו להיכנס.
איימתי עליהם במזלג ברביקיו
אותו אדם התגלה כחבר כנופייה טורקית בשם סמואל זרי, שאחריו רודפת כנופייה יריבה, כשחבריה חמושים ומוכנים להרוג בכל מחיר. הוא מיד סגר את הדלת אחריו ופתאום אנחנו שומעים עוד דפיקות של מי שרדפו אחריו, כמעט שוברים את הדלת. איימתי עליהם במזלג ברביקיו ענק וצעקתי שיברחו כי המשטרה בדרך. למעשה, אף שוטר לא התכוון להגיע, משום שהמשטרה לא האמינה לזוג כי הם נמצאים בסכנה אמיתית.
רייצל וחיים הושיבו את הפצוע בסלון וניסו לעצור את הדם בעזרת מגבות. היינו צריכים לדחוף אצבעות לפצעים שלו כדי שיפסיק לדמם, הם מספרים. לאחר שהתאושש מעט, זרי ביקש מהזוג לא להתקשר למשטרה או לאמבולנס וחיים מלא התושייה אמר שיש לו חבר שהוא רופא פרטי ושהוא יכול לקרוא לו. זרי הסכים, אך למעשה, חיים התקשר לארגון השומרים ודיבר איתם בעברית כדי שהאורח לא יבין, אמרתי להם להזמין משטרה דחוף. בהמשך, זרי ביקש מהזוג להתקשר להוריו ולהזהיר אותם ואת אחיו כי הכנופייה בעקבותיהם והשניים מילאו את בקשתו. לאחר מכן, הסתבר כי בכך הצילו את גם חיי משפחתו.
כאילו מתוך סרט אקשן הוליוודי
רייצל וחיים, שניהם חרדים, היא צרפתייה והוא ישראלי, נפגשו בישראל לפני 12 שנים ועברו ללונדון. החוויה האלימה שעברו, הם אומרים, שינתה את חייהם ואת אופן התנהלותם בעיר, שעד המקרה הרגישה עבורם כמו בית: היום אנחנו רואים דברים אחרת. הילדים הולכים לתרפיה, הגדולים לא מסתובבים יותר בלי מבוגר וכולנו לקחנו קורס הגנה עצמית.
גבורתם לא הסתיימה רק בהצלת חיים, אלא בסיוע בחשיפה של עשרות רציחות ועבירות על החוק, שבהן הייתה מעורבת הכנופייה הטורקית. הוא חשב שהוא עומד למות, אז התחיל להתוודות בפנינו. סיפר שהרג מישהו ושהוא מצטער, היא אומרת, הוא נתן לנו שמות וכתובות של מקומות והקלטתי הכל עם הטלפון שלי.
בזכותה של ההקלטה הזו והעדות שסיפקו הזוג בובליל, כל הכנופייה נשלחה למאסר עולם. העדות – שבתחילה סירבו לתת, מאחר שלא חשו כי המשטרה יכולה להגן עליהם – הייתה גם היא משהו שנדמה שיצא מסרט אקשן הוליוודי. לא רצינו להגיע לבית המשפט. המשטרה התייחסה אלינו כאל חשודים, הפכו לנו את הבית כי חשבו בהתחלה שאנחנו חלק מהכנופייה. אחר כך גם לא סייעו, כשפחדנו להמשיך לגור שם מחשש לנקמה, מספר חיים על הימים שאחרי המקרה, חתמנו על תצהיר מלא, אבל היינו חלק כל כך חשוב בתביעה, שהוציאו נגדנו צו כדי שנגיע להעיד. לקחו אותנו מהבית ברכב סמוי ובמשפט היינו מוסתרים מאחורי וילון כדי שהנאשמים לא יזהו אותנו. ראינו רק את השופט והמושבעים.
אולצנו להוכיח שאנחנו חפים מפשע
מעשה הגבורה זיכה אותם בתעודת הוקרה, שאותה העניק להם דוכס מטעם המלכה, במעמד שבו נכחו גם שופטי בית המשפט העליון, כולל השופט ששלח את חברי הכנופייה למאסר עולם. בכך, הפכה משפחת בובליל לתושבים היהודים הראשונים בלונדון שזוכים לכבוד מסוג זה. עם זאת, ולמרות שהתרגשו מהמעמד שניתן להם, הזוג מודה בכנות כי אם היו צריכים לחזור על הדברים, היו פועלים לגמרי אחרת.
במקום לקבל תמיכה וסיוע מהמשטרה ומערכת המשפט, היינו עסוקים בלהוכיח שאנחנו חפים מפשע גם כלפי קולגות והסביבה הקרובה לנו. הבית היה מלא דם, הילדים עדיין בטראומה נוראית והקריירה של שנינו נפגעה, אומרת רייצל. אבל חיים מוסיף בנימה אופטימית: הראנו לכולם שיהודים יעזרו לכל אחד, לא משנה מאיפה ומאיזו דת הוא.
