זה נשמע כמו פתיח לקריאת געוואלד אדירה. זו לא, מפני שעל פי גינוניו האוויליים של השיח הציבורי המודרני, קריאות כאלה מקומן ביממה וחצי המקדימות את יום השואה ותו לא. הזעקה חייבת להיות רמה, מרה ככל האפשר, ולהיגדע בפתאומיות ככל האפשר. אסור, לא מקובל, וגרוע מכך: לא אופנתי – לעסוק בעניינים כאלו שלא ביום השואה. קריאות אלה, במקרים רבים, פשוט מיותרות ומזיקות. אלו מבין הקוראים שידיהם כבר מקמטות את נייר העיתון בתנועה בלתי רצונית, אלו שמכוונים מטען רוקי למקום בו מתנוסס שמי – מהם אבקש להמתין עד לאחר ההבהרה הבאה. אינני חבר בארגון ניאו-נאצי, אינני מובל כצאן לטבח ואפילו לא מנסה להרגיז אף אחד בכוונה.
אותה נערה חייכנית שראתה אותי מתעכב על התכשיט ציינה בפני את מחירו (שווה לכל נפש!), וכשנתבקשה על ידי להסביר את פשרו, גמגמה והתבלבלה. לא מתוך בושה ולא מתוך פחד – מתוך בורות. היא פשוט לא ידעה מה זה אומר. רק אחרי לחצים כבדים היא הסבירה (והחיוך לא מש משפתיה) שצעירים קונים את זה כי זה LIVE – יעני, מרושע.
אני מרשה לעצמי להניח שאותם מתבגרים חדורי רשע שרוכשים את התכשיט לא שונאים יהודים. הם רוכשים כי הם יודעים שמישהו יצעק געוואלד. וזה משרת להם יופי את המטרה שלשמה התייצבנו כולנו: מרד נעורים. והמילים האחרונות הם לא מילותיי שלי, אלא של מוכר בדוכן בספיטפילד מרקט, שמרכולתו כללה כרזות מצהיבות הנושאות את דיוקנו של היטלר, לצד צלבי קרס ושאר סממני רשע. אפילו הענק עם שיני הברזל הזכור לטובה מסדרת סרטי ג’יימס בונד היה שם.
נאציזם? אנטישמיות? פאשיזם? המוכר מספיטפילד מרקט צחק: הורמונים, בן אדם, הורמונים.
אין בכוונתי לומר שעל הארגונים שנלחמים באנטישמיות לפרק את נשקם, להיפטר מנכסיהם ולתרום אותם לארגון גלוחי ראש אוסטרי. המלחמה באנטישמיות, ובכלל בגזענות, חייבת להימשך במלוא המרץ. אלא שלפעמים להבת הקרב מתודלקת עי צדקנות. דוגמא? ניסיון שנעשה לפני מספר שבועות להעביר בפרלמנט האירופי חוק שיאסור על אחזקה או שימוש בסמלים נאצים. לא מזמן נפגשתי עם ניצולה מאושוויץ. יחד עברנו על מזכרות ששמרה, ביניהם מטפחת בד שעליה תפור צלב קרס. אז מה, היא צריכה לחשוש לחירותה?
לא רק שהחוק מגוחך, הוא גם יגרום לעליה חדה בתרבות הצריכה של מוצרי הרייך השלישי. במקום להעלים את התופעה המטופשת, הוא ינציח אותה. נכון, הטענה הזו עולה בכל ויכוח על צנזורה כן או לא. אבל בחיי, הייתם צריכים לראות את הנערה מקמדן מרקט. היא לא יודעת מה זה חוקי נירנברג, מחנות ריכוז, מקלחות גזים או מצעדי מוות, אבל היא תמליץ לכם אם ללכת על צלב הקרס עם השרשרת האדומה או דווקא זה עם השחורה. למה? רק בגלל שאסור. ואם אותו חוק היה עובר בפרלמנט האירופי, לא היו שם עשרה צלבי קרס, היו שם מאה. ואז, באמת אפשר היה לצעוק געוואלד.
