אין דבר שלא משתבש במהלך ההצגה The Play That Goes Wrong. היוצרים לא השאירו אבן לא הפוכה, וכל תקלה בימתית שאפשר (או אי אפשר) לדמיין אכן מתרחשת.
ההצגה עוסקת בקבוצת תיאטרון חובבנית, שמעלה מותחן מסתורי בסגנון אגאתה כריסטי, ובמרכזו רצח שיכול היה להתבצע על ידי כל אחד מהמשתתפים, אך כמובן שאין עדות ברורה המצביעה על הרוצח. את התעלומה מגיע לחקור בלש בשם קרטר. עד עכשיו הכול ברור ומובנה, אך מכאן ואילך מתחיל הבלגן: התפאורה נופלת, הסט מתפרק בהדרגה, השחקנים מתבלבלים ברפליקות שלהם, דלתות נסגרות בטעות על אנשים (מה שדורש הבאת שחקנים מחליפים באופן מיידי), ובקיצור – אין רגע דל.
סגנון המשחק משלב קומדיה, תיאטרון אבסורד, גרוטסקה והרבה ליצנות ותיאטרון פיזי. המופע כולו מרגיש כמו מחווה לבאסטר קיטון ולענקים אחרים מעולם הקומדיה הקלאסית, וקשה לא להצטרף אל הצחוק הכללי המתגלגל באולם לאורך ההצגה.
לרכישת כרטיסים
סיפור ההפקה מעניין גם הוא. השחקנים הם ברובם בוגרים טריים?יחסית של האקדמיה למוזיקה ולדרמה של לונדון (Lamda), שהקימו קבוצת תיאטרון בשם Mischief. ההפקה החלה כהפקת פרינג’ צנועה בתיאטרון אולד רד ליון, שאותה כתבו, ביימו, עיצבו ושיחקו חברי הקבוצה. בעקבות ההצלחה, עברה ההפקה לראן בטרפלגר סטודיוז, שם ראו אותה המפיקים הנוכחיים, שלקחו אותה על חסותם והעבירו אותה לתיאטרון דאצ’ס. השחקנים, שעד אז לא עבדו עם במאי חיצוני, הזעיקו את המורה שלהם לשעבר כדי שיביים אותם.
זהו מסלול בהחלט לא טיפוסי להצגות ווסט?אנד, ואולי הוא אחד הגורמים להצלחת ההפקה. יש בה משהו מרענן, חי ומצחיק מאוד, וניכר שהחומר לא נכתב במיוחד כדי להגיע לאיזשהו הישג מסחרי.
הכוח המוביל בהפקה הוא שלושת הכותבים, שגם משחקים בתפקידים גדולים: הנרי לואיס, ג’ונתן סאייר והנרי שילדס. לצידם, מופיע צוות מצוין של שחקנים, שבו בולטות לטובה שתי השחקניות (חבל שאין יותר) ננסי וולינגר ואליס מטקאלף. הבמאי שהצטרף להפקה, מרק בל, עוזר לקבוצה לחדד את הרגעים הקומיים ולהפוך את הטיימינג למדויק.
בשורה התחתונה, ההצגה שופעת רעננות ומקוריות, ומצליחה בצורה וירטואוזית להעלות ערב שכולו קומדיה אחת גדולה של טעויות. מומלץ!
לרכישת כרטיסים
