טיסה מלונדון לישראל: בדרך אל העושק

החורף הגיע וזה בדיוק הזמן לברוח מלונדון למקום חם יותר. ויתרתי על חופשה חלומית במלדיביים לטובת ביקור בישראל. ״לא ראינו אותך שנתיים״, המשפחה עקצה, ומה לעשות, צריך להפגין נוכחות כדי שלא ישכחו אותי בצוואה (אימא, סתם בצחוק, אני מתגעגע לאוכל בתיבול אבקת מרק העוף שלך). אז החלטתי להזמין כרטיס לישראל.

האצבע כבדה על המקלדת

אני מקבל מייל מחברת תעופה שלא אנקוב בשמה: ״עכשיו אפשר להזמין כרטיסים לסתיו 2017 באיזי ג׳ט״. לט דה גיימס בגין! נכנס ללינק, בוחר תאריכים, מזוודות אחר כך, מוציא את כרטיס האשראי, בא לשלם ואז קופצת ההודעה: ״מאז שהתחלת את ההזמנה המחיר עלה ב-60 פאונד. עדיין תרצה להזמין?”. רבאק, מי כבר הקדים אותי? שנייה אחת אני מקליד את המספר וכבר עקפו אותי בתור כמו בישראל? טוב, כפרות. אלוהי הקארמה (והצוואות) כבר יחזיר לי את ה-60 פאונד האלה.

איפה היא החביאה אותם?

״אפשר עכשיו לעשות צ׳ק-אין״, קורא לי המייל, 30 יום לפני הטיסה. יאללה, בקרב הזה אני לא מפסיד. נכנס ללינק, מחפש את הדרכונים בין הגרביים והתחתונים, מוצא את המכתב מבית הספר שהיה צריך לחתום עליו לפני חודשיים, איפה הפנקס הכחול הזה? הופך עוד מגירות, מתקשר לאישה, מקבל על הראש, מוצא את הפנקס. לא!!! הדרכון פג תוקף מלפני שנתיים. מתקשר שוב לאישה, מסננת, מוצא את החדש, מכניס את המספרים. הנה רגע האמת: הזמן לבחור מושבים. יופי, נשארה רק שורה 30 – מטר מהשירותים. רושם להביא אטמים לאף.

המונה דופק (אותי)

יומיים לפני הטיסה – צריך להזמין מונית. כבר השתמשתי בכל הקופונים ששלחו לי, אז מחפש מיניקאב חדש שיעשוק אותי. עובר על כל הכרטיסים שזרקו לי כל השנה דרך תיבת הדואר. מי שמע עליכם בכלל? נכנס לגוגל, בוחר בתוצאה הראשונה: ״פרמייר קארס״. זה לא אלה מהכרטיסים? מזמין ל-6:00 בבוקר, כותב לאישה שיש מונית ב-5:00, האתר קורס. טוב, חוזר לתוצאה השנייה, מזמין, האתר מחזיק מעמד. מאושר, אפשר למחוק מהרשימה.

אחד במחיר של שניים

5:00 בבוקר של הטיסה – מישהי החליטה שבדיוק עכשיו זה הזמן לעשות סדר חנוכה. ״אבל המונית מחכה כבר למטה!״. ״בסדר, כבר מסיימת״. אחרי שעה של ניקיונות (“תעשה טובה, תוריד ת׳זבל”. “תעשה טובה, תפעיל מדיח”. “תעשה טובה, תוציא מהמייבש”. “תעשה טובה, תחתום על המכתב לבית הספר”), יורדים, עולים על המונית ונוסעים. ״נעלת את הדלת?״, ״כן, כיבית את הבוילר?”, ״נראה לי, הבאת את הדרכונים?״… מקבל הודעה לטלפון: ״המכונית שהזמנת מגיעה עוד דקה״. שואל את הנהג: ״תגיד, מאיזו חברה אתה?״. ״אני מפרמייר קארס״. הלכו עוד 50 פאונד.

טרולי והטרולים

מגיעים לצ׳ק-אין בלוטון. לאן נעלמו כל הדיילים? הולך אל המכונה, מניח את המזוודה על המשקל לאט-לאט ובזהירות כדי לא להקפיץ אותו. “רק קילו אקסטרה, תעשי טובה מכונה”. עשתה טובה. “את גדולה!”, טופח לה על השכם. מה קורה פה, אין יותר דיילים מעצבנים שאומרים לי להוציא דברים ולדחוף לטרולי? אולי כבר הפסיקו לדפוק אותי היום? קונה כמה בקבוקי שתייה, הבודקת הביטחונית רוצה לקחת לי אותם, שותה כמה שאני יכול בשלוק, נותן לה, מקלל, ממשיך לדיוטי פרי. קונה שוקולדים שהיו עולים בטסקו עשירית ומפוצץ את הטרולי. הגענו לשער. מסתכל על כל הפראיירים שעומדים בתור. כשהאחרון מעביר את הכרטיס, הולך אל דיילת הקרקע. ״תכניס את הטרולי במתקן״. לא נכנס. ״תצטרך לשלם 40 פאונד או להשאיר את הטרולי פה״. קרעו אותי.

המנוע מתחמם

עולים מהכניסה האחורית של המטוס. כל התאים למעלה תפוסים. רואה מקום פנוי מעל שורה 15. רץ, נתקע באלה שתמיד עומדים במעבר, חוזר, נתקע באלה שעדיין עומדים במעבר, ומתיישב. בשורה מקדימה יושבים שלושה ילדים. אחד בוכה, אחד צועק ואחד משחק באייפד בפול ווליום. למה לא הבאתי אטמי אוזניים? ואיפה ג’ורג’ ואמל קלוני כשצריך אותם?!