ייסורי איל, מונודרמה עם הומור

לקחת משהו כבד ולהפוך אותו לקליל הרבה יותר – כך מתאר איל מסד את הצגת היחיד שלו, ‘מי הזיז את השרפרף שלי’ בבימויה של עמליה הדר, שמתארת באופן חושפני והומוריסטי את מסע חיפושו אחר מרפא ממחלת הטרשת הנפוצה, שאובחנה אצלו לפני כתשע שנים.

בניגוד לרוב החולים במחלה, אצל מסד מדובר בטרשת נפוצה פרוגרסיבית בה המצב הולך ומחמיר. היו לי קשיים בהליכה ובתפקוד יד ימין, קפיצות מוזרות בעיניים והייתי נורא עייף, הוא משחזר את הסימפטומים הראשוניים, היום אני מתקשה מאוד בהליכה, בתפקוד של יד ימין ובכלל.

כתוצאה, ההצגה – שרצה כבר קרוב לשלוש שנים – כל הזמן משתנה. אין לי ברירה, הוא אומר, יש דברים שכבר קשה לי מדי לעשות. חוץ מזה, זה חצי מופע סטנד-אפ; אני לוקח מה שקורה ברגע ומשתמש בו על הבמה, בגלל זה, אחרי למעלה מ-75 הופעות אני ממשיך ליהנות מאד.

בין 23 ל-25 בפברואר, תועלה ההצגה בלונדון בשלושה אולמות שונים סיבוב הופעות ראשון שלו בחול ובאנגלית. זו שאיפה אמנותית, התפתחותית. משהו ילדותי כזה, של שנות ה-70 שלעבוד בחול זה הכי נחשב, הוא מסביר. בריאותית לא נראה לי שזה ישנה או יועיל. בהצגה באנגלית יש לי עניין חדש, ובינתיים עיקר ההכנות מתבטאות בשפה.

מאמרים קשורים

שם המחזה נגזר משם הספר הפופולרי ‘מי הזיז את הגבינה שלי’. מסד מעמיד באור אירוני את ההבטחות האופטימיות של ספרים עכשוויים רבים, כי כל עוד יקיים הקורא בקפידה ומתוך רצון עז בשינוי את סודות החיים המתגלים בהם, הוא יזכה ללא ספק בריפוי, בהצלחה ובעוצמה. הטעות שחייתי בה הייתה שחשבתי שהכל בראש; רק קצת עבודה נפשית ורוחנית והכל ייסתדר, הוא מתאר, אם אהיה בוטה וישיר – המסר של ההצגה הוא שצריך להיזהר מהממסד – הפסיכולוגי, הרפואי. שכדאי לקחת אחריות אישית, למרות הפחד הגדול מזה.

‘מי הזיז’ הוא סיפור אנושי המתובל בפרטיים אישיים מחיי היום יום עם האישה והילדים. מסד עצמו לא חשב שזה יעניין מישהו, אבל הקהל הבריא ברובו כנראה חשב אחרת והתגובות הנרגשות ממשיכות לדחוף אותו קדימה. יש לו אפילו תוכניות להצגה נוספת, הפעם על ההבראה שלו. בינתיים, כפי שהוא בעצמו מעיד בהצגה, תשאלו אותי מה העבודה שלך… אני מחפש להבריא מטרשת נפוצה….