אביגיל דנינו (19), עמרי כהן (18) ושחר קורן (18), המתגוררים באיזור הצפון בישראל, בחרו זו השנה השנייה לארגן ולחגוג מסיבות יום עצמאות עם הקהילה היהודית בלידס. לדבריהם, הם עושים זאת מתוך תחושת שליחות וצורך להביא את התרבות והמציאות הישראלית העכשווית ליהודים באנגליה. הגענו לראשונה במסגרת להקת נוער בשם ‘רגעי קסם’, שהוקמה במטרה לקיים את טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות בקהילות יהודיות בבריטניה, מספרת אביגיל. המשלחת יצאה לראשונה מטעם הסוכנות היהודית. אחר כך יצרנו קשר מאוד מיוחד עם הקהילה בלידס, בעקבותיו אנחנו מגיעים שוב.
הטקס היה מיוחד ושונה, ממשיך שחר, והפעם אנחנו מגיעים כיוזמה של הקהילה היהודית בלידס ושל ארגון ‘מקור’ הפועל רבות לחיזוק קשרי הקהילה עם ישראל.
איך מסבירים לנוער אנגלי מה זה יום העצמאות?
שחר: אנחנו מקיימים את הטקסים שממש משיקים אחד לשני ודווקא המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות מאוד מרגש אותם. ביום העצמאות הקודם, למשל, הבאנו טקסט של דויד גרוסמן, שהוא אב שכול. אנחנו גם שרים בעברית וזה חושף אותם לתרבות שלנו ולעצב הכי רגיש בישראליות.
אביגיל: כולנו שרים ומנגנים. שירה זה דבר שחוצה תרבויות ושובר חומות.
עמרי: אני דווקא הופתעתי לגלות שכ-20 אחוז מהקהילה הם ישראלים, עוד 20 אחוז חיו תקופה כזו או אחרת בישראל והשאר מבקרים בה רבות. זו קהילה שמחוברת למה שקורה בישראל, בניגוד למקומות אחרים באנגליה בהם ביקרתי, שם שאלו אותי אם יש בארץ קניונים ובתי ספר. לחגוג יום עצמאות באנגליה היא אחת החוויות השמחות והמיוחדות שהיו לי.
איך עושים את המעבר החד מיום העצמאות ליום הזיכרון?
שחר: לי חשוב להעביר את המסר שהשמחה והעצב הן שכנות במדינת ישראל וכדי שנוכל לחיות בביטחון בארץ שילמנו ואנחנו משלמים מחיר לא פשוט. אני לא חושב שצעיר אנגלי יכול להבין את זה עד הסוף. יש רצון חזק מצד האנגלים לדעת על ישראל ועל המציאות שלנו. כשהגעתי בפעם הראשונה הייתי בן 16 ואנשים בגילי שאלו אותי אם אני חייל….
אביגיל: אני חושבת שהטקסטים שאנחנו קוראים, המוזיקה וכל התהליך הזה של ליצור עם נוער בגילנו, עושים את הדברים הרבה יותר ברורים ונגישים לנוער באנגליה ומקרבים אותם למציאות שבה אנחנו חיים בישראל, שיש בה הרבה פעמים מעברים מאוד לא קלים בין עצב לשמחה.
עמרי: אין כל כך מה להסביר. אין מה לעשות. זה מוזר, לא מתחבר רגשית… יש בזה יופי, גישה אופטימית שזוכרת, אך שמה דגש על להמשיך הלאה ואולי גם מסבירה יותר טוב ומעלה את משמעות מות החיילים, אם יש דבר כזה משמעות למוות בכלל, או השמירה על הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל.
מה החווייה הזכורה לכם ביותר?
עמרי: את הרגע שכולם ירדו מהבמה והתחילו לרקוד יחד. עמדתי מהצד וחשבתי שהאנשים האלה חיים בעיר בצפון אנגליה עם למעלה ממיליון אנשים, הולכים לעבודה בכל בוקר וכביכול לא שייכים למציאות הישראלית. אבל פעם בשנה הם שרים ורוקדים כמו ילדים ופשוט חוגגים יום הולדת למדינה שהם לא חיים בה בכלל, זה מגניב לגמרי.
שחר: לאחר שהגענו בפעם הראשונה, נוצר קשר מוזיקלי מאוד חזק בינינו לבין בני הנוער מלידס, וביוזמתה של ריינה שיף, תושבת לידס ומנהלת פרוייקטים חברתיים שהיא אחת האחראיות להבאתנו ללידס, יצרנו פרוייקט מוזיקלי שמשלב מוזיקה ישראלית ואנגלית, והוצאנו דיסק משותף שהשתתפו בו, בין היתר, נוצרים, ישראלים ובריטים. הקדשנו את האלבום בזמנו לגלעד שליט, שבדיוק השתחרר, וזו הייתה אחת החוויות הכי חזקות שהיו לי באופן אישי.
אביגיל: לשיר ביחד שירים שהם כל כך ישראלים עם נוער שלומד את השירים האלו לראשונה ולומד למצוא את החיבור אליהם היה הכי מרגש עבורי.
מה מביא אתכם לחזור גם השנה?
שחר: לחגוג יום עצמאות באנגליה זה לראות דברים בצורה שונה לגמרי… אתה רואה את הדברים מעיניים של מישהו אחר כשאתה מציין את זה בחול. אתה מעריך, פחות ביקורתי, לומד להסתכל על הדברים בעיניים פחות שיפוטיות וזו חווייה ששינתה אצלי המון דברים באופן בו אני תופש ומעריך את המדינה שלי.
עמרי: לידס בשבילנו זו קהילה חמה, קטנה ואוהבת שמכבדת את המקום שממנו באנו ואוהבת אותו ואותנו. מעבר לזה, האווירה כל כך מוזיקלית וכיפית שקשה לא לחזור.
אביגיל: החווייה הזאת של יום העצמאות והמפגש עם הנוער האנגלי גרמה לי להבין כמה אנחנו אהובים באנגליה וכמה ישראל משמעותית עבור הצעירים הבריטים.
