כשתכננו את מדיניות הקבלה לבית הספר היסודי החדש שלנו, עדן, במזוול היל, היינו חייבים לשלב את פסק הדין של הממשלה, האומר כי צריך לקבל רק עד 50 אחוז מהתלמידים על בסיס אמונה. היתר אמורים להתקבל על בסיס פתוח, המחושב על פי קרבה לבית הספר. שמחנו עם זה, משום שזה ביטא בצורה מושלמת את השאיפה שלנו ליצור בית-ספר יהודי אמיתי, שהוא גם מגוון מבחינה תרבותית.
מאז שהמקרה הידוע ב-JFS פתח לרווחה את שעריו הנעולים בקפידה של בית הספר הדתי מהטובים בבריטניה, ב-2009, הקהילה התחלקה בין אלה שרואים בתי-ספר יהודיים כמגיני הזהות היהודית ובין אלה הרואים בהם כמקומות של חינוך יהודי, שהגורם הקובע להתקבל בהם הוא לא מי אתה אלא מה אתה עושה.
החוק, כפי שהוא כיום, עשוי להיות הוגן יותר עבור מספר גדול יותר של אנשים המתרגלים יהדות. אבל עבור כמה ילדים יהודים מבחינה הלכתית, שלא הולכים לבית-כנסת, המשמעות היא הפסד מקומות בבתי הספר היהודיים.
זה עסק מסובך. אבל, בסופו של דבר, מדיניות הקבלה של בית הספר היא הרחבה של האתוס שלו. כל היבט של בית הספר, החל מצבע המדים ועד החומר שממנו עשויים השולחנות, צריך לשקף את האמונות והמטרות שלו. במהלך תהליך יצירת בית הספר היסודי, עדן, חזרתי לאמת הפשוטה הזו שוב ושוב. הבניין, מגרש המשחקים, מדיניות המשמעת, תכנית הלימודים, פריסת החדרים, הלוגו… הכול חייב לעבוד בהרמוניה ולחזק את המסר של בית הספר. במקרה שלנו ניתן לסכם את זה במשפט אחד פשוט: בית-ספר יהודי שאליו כל אחד מוזמן – וזה כולל יהודים!
מאמרים קשורים
אז המצאנו קטגוריה חדשה המקבלת אנשים שהם באמת יהודים, אבל לא הולכים לבית-כנסת. אנחנו קוראים לזה קטגוריה מס’ חמש (שנשמעת כמו סיווג ביטחוני למרגלים, אך למעשה אומרת שיש לפניה ארבע קטגוריות אחרות).
קטגוריה מס’ חמש מכירה בתרגול אישי או פרטי של יהדות. זה אומר שאם אתם עושים דברים יהודיים בבית, כמו הדלקת נרות בערב שישי, ליל הסדר, או שירת מעוז צור סביב החנוכייה, ניתן לומר שאתם יהודים. כמובן שתצטרכו לספק ראיות, וזה לא קל. תכתובת מיילים רבה עברה בינינו לבין עורכי הדין שלנו ומשרד החינוך במשך שבועות, בזמן שניסינו למצוא דרך הוגנת וחוקית כדי לכלול את הקטגוריה הזו. בשלב מסוים הייתי מוכן לזרוק אותה, מתוך ייאוש מוחלט. אבל עובד מחלקה בפרוייקט שלנו בשם רפי – בחור יהודי נחמד מלידס שלא הלך לבית-כנסת מאז שהגיע ללונדון – התחנן בפנינו להשאיר את הקטגוריה, וכך עשינו. כדי להיות זכאי לקטגוריה מס’ חמש, תצטרכו לספק מכתבים מאנשים (לא קרובי משפחה) שהיו נוכחים בעת שתרגלתם איזשהו היבט יהדותי בביתכם.
להפתעתי ולשמחתי, שלוש משפחות הגישו מועמדות לבית הספר שלנו בדרך זו. שלוש משפחות המתרגלות יהדות בבית ושהזמינו חברים להצטרף אליהם. שלוש משפחות שהן ככל הנראה יהודיות על פי ההלכה, אך לא יכולות להתקבל לאף בית-ספר יהודי אחר. המכתבים שהם סיפקו גרמו לדמעות בעיניי כשהבנתי שקטגוריה מס’ חמש מפגישה בין המייחלים לזהות יהודית כדי להיות מוכרים שוב, ואלה המחפשים הגדרה רחבה ככל האפשר של תרגול יהודי. רפי מאושר. הוא יוכל לשלוח את ילדיו, לכשיוולדו, לבית הספר שלנו.
הכותב הוא מנהל הפרוייקט ויור חבר הנאמנים בעדן פריימרי, במזוול היל. לקבלת מידע נוסף, בקרו ב: www.edenprimary.org.uk
הרשמה מאוחרת / עדכון כתבה
בגיליון ספטמבר (מס’ 188) של עלונדון פורסמה כתבה על שני ילדים ישראלים שלא נמצא להם מקום בבית-ספר: יובל ומי-ים.
חלי שקורי, אמו של יובל, סיפרה שבנה החל ללמוד בתחילת נובמבר בבית הספר, קינג סלומון, המרוחק כשעה וחצי מביתם. לדבריה, בית הספר יצר לו מקום לאחר ששמע את סיפורו, אך מעבר לנסיעה היומית הארוכה שהוא צריך לעבור, יש לעניין גם מחיר חברתי. שקורי מספרת שהיא לא הרימה ידיים ועדיין נמצאת במומ עם ה-JFS.
יסמין ורדימון, אימה של מי-ים, מספרת כי הם היו צריכים להתפשר על מקום הלימודים. כעת מי-ים לומדת בבית-ספר לא יהודי הנקרא אשמאונט, ב-Archway, שהומלץ על ידי חברים. ורדימון לא מרוצה מכך שעיריית בארנט לא יכלה להציע להם בית ספר באיזור מגוריהם.
אודי גלזר
