בטייט מודרן אוהבים לספר סיפורים. כמעט בכל חודש בשנה אפשר למצוא במוזיאון הפופולרי בגדה הדרומית רטרוספקטיבה מקיפה לאמן גדול, שמגוללת באופן כרונולוגי את כל מהלך חייו, כמעט מהרגע שחנך את הטוש הראשון בגן ועד למשיכת המכחול האחרונה. לכן, מעט מפתיע ואפילו מרענן לגלות שהתערוכה שמייחד המוזיאון לאנרי מאטיס, תחת השם Henri Matisse: The Cut-Outs, מוקדשת כולה לתקופה אחת ויחידה בקריירה של אחד מגדולי הציירים של המאה ה-20: ימיו האחרונים.
ב-1941 אובחנה אצל הצייר בן ה-72 מחלת הסרטן. לאחר שנותח, הוא נותר נכה ומרותק לכיסא גלגלים. עוד בחייו מאטיס זכה להכרה בינלאומית כאחד ממובילי הסגנון הפוביסטי (שידוע גם כזרם הפראי, המאופיין בשימוש בצבעים טהורים שיוצאים ישירות מהשפופרת ללא ערבוב). כשהוא היה בעיצומו של אחד השיאים האמנותיים הגדולים בחייו, לא הייתה לו כל כוונה לתת לאילוצים הפיזיים לעצור את הפרץ היצירתי שלו. במקום לצאת לקרב מאסף מול המכחול, החליט מאטיס להניחו בצד ולאמץ במקומו כלי חדש מספריים.
מאטיס החל לגזור ובסיוע של אסיסטנטים מסורים, צבע משטחי נייר וקרטון פשוטים בצבעי יסוד, שאותם חתך לשלל מגזרות. תחילה היו שם צורות ברורות ופיגורטיביות, כאלה שהדהדו עדיין את הפרקים הקודמים ביצירתו. בעבודה המפורסמת איקרוס, משנת 1946, מציג מאטיס את הגיבור המיתולוגי הנודע ככתם שחור עז על רקע שמיים כחולים קודרים, ספק מעופף ספק צונח אל מותו, כשסביבו מה שנראה כהבזקי להבה או קרני שמש חודרניות.
אט-אט הפכו גזרי הנייר למופשטים יותר ויותר. את הגוף האנושי כבר קשה היה לזהות, ולרגעים הם נראים כמעט ילדותיים. אלא שהקומפוזיציה המוקפדת, האופן שבו צורה אחת חותכת את אחותה, חושפים את הדרך שבה הצליח מאטיס לזקק מסרים רבי עוצמה לכדי חתך חד ובהיר. מספיק להציץ בעבודה זיכרון מאוקיאניה מ-1952-3 כדי להבין כמה תחכום ניתן להטמין בערימת גזרי צבע גסים. הנגזרות כבר לא היו תחליף יעיל ופשוט לתפעול למכחול; הן הפכו למדיום עצמאי, שייסד, פיתח ושכלל אדם אחד.
כמעט עד יום מותו מהתקף לב, ב-1954, המשיך מאטיס לעבוד בשיטת גזור-הדבק, ועשה זאת בהיקפים דרמטיים יותר ויותר. לקראת סוף התערוכה, נפרשת בפנינו סדרת ציורים שכל אחד מהם תופס כמעט קיר שלם, מבלי שהגודל העצום גורע מההקפדה על כל פרט ופרט. מניפת הצבעים האינסופית חושפת עד כמה התעקש מאטיס למצוא ולהתאים לכל גזיר נייר את הגוון המדויק שלו. זה היה המסע האמנותי האחרון של מאטיס, והוא היה שאפתני, יומרני ומהפכני יותר מכל הדרך שהובילה אליו.